בעיה ומתי אומרים מוטב שיהיו שוגגין?

ב"ה


ברכה ושלום.

נראה לי שכדאי לך לפנות לרב בית הכנסת ולשוחח עימו על כך. מפני שצריך לדעת היטב את הציבור ואת דרכיו כי יתכן שתליית מודעה זו תגרום לשיפור המצב אבל יתכן שהיא תגרום למחלוקת ולחשדות מי תלה והאם התולה הוא בסדר במה שהוא מוכיח את הציבור.ויתכן שבקהילה שלכם "לא כל הרוצה ליטול את שם יבוא ויטול" ולא כל אחד רשאי לתלות על לוח בית הכנסת מודעה מטעמו.

ואם יש לך אומדן לגבי הציבור ואתה לא צופה שיצא מזה ריב ומדון על עצם תליית המודעה אז תתלה ותתפלל להשם שלא תצא תקלה מתחת ידך.

לגבי שאלתך על הגדרת "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" ראה בדברי מרן בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרח סעיף ב

נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה, והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש, אין ממחין בידן כדי שלא תבואו לעשות בזדון.
הגה: וה"ה בכל דבר איסור אמרינן: מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין; ודוקא שאינו מפורש בתורה, אע"פ שהוא דאורייתא; אבל אם מפורש בתורה, מוחין בידן (ר"ן דביצה ורא"ש בשם העיטור). ואם יודע שאין דבריו נשמעין, לא יאמר ברבים להוכיחן, רק פעם אחת, אבל לא ירבה בתוכחות מאחר שיודע שלא ישמעו אליו; אבל ביחיד חייב להוכיחו עד שיכנו או יקללנו. (ר"ן ס"פ הבע"י).


וכתב המשנה ברורה סימן תרח ס"ק ה

ה) אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' - ר"ל ג"כ בברור לו שאם יאמר להם לא יקבלו ממנו וכנ"ל וכ"ז דוקא בשעכשיו הם שוגגין אבל כשיודעין שהוא אסור ועוברין במזיד צריך להוכיחם אף כשברור לו שלא יקבלום ונהי דמי שאינו מוכיח אינו נענש עבור חטאם כיון שברור לו שלא יקבלום מ"מ מצוה להוכיחם:

(ו) שאינו מפורש בתורה - ר"ל דאז אנו יכולין לתלות ששוגגין ומוטעין הם בזה ומה שלא ישמעו לנו מה שנאמר להם שהוא אסור מחמת דקיל להו הדבר ולכן אמרינן בזה מוטב שיהיו שוגגין וכו' אבל בדבר המפורש בתורה והם עוברין ע"ז בודאי אינם שוגגין ולא שייך בהו לומר מוטב שיהיו שוגגין ומחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי:
(ז) מוחין בידם - דוקא בדליכא סכנה אבל בדאיכא חשש סכנה א"צ למחות וכ"כ בחינוך מצוה רל"ט ע"ש ועיין בחו"מ סימן י"ב וביו"ד סימן של"ד:
(ח) ואם יודע וכו' - זה קאי ג"כ על דבר המפורש בתורה [וה"ה על שאר מזיד דהיינו שיודע שהוא אסור ועובר ע"ז] עד סוף הג"ה. והנה לשון ואם יודע כתבו האחרונים שאינו מדוקדק דהא עד עכשיו ג"כ מיירי בהכי וכנ"ל אלא דבא לחדש דיש חילוק בין רבים ליחיד דברבים כשיודע שאין דבריו נשמעין להם מחויב להוכיח רק פ"א אבל ביחיד מחויב להוכיח כמה פעמים עד הכאה או קללה:
(ט) רק פ"א - אולי ישמעו או כדי שלא יהיה להם פתחון פה ומכאן ואילך כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע:
(י) חייב להוכיחו - בעבירה שבסתר יוכיחנו בסתר ובעבירה שבגלוי יוכיחנו מיד שלא יתחלל שם שמים:
(יא) יקללנו - וי"א דדי עד שינזוף בו החוטא ומכאן ואילך אסור להוכיחו שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאיך:"


ושוב כדאי לך לפנות לרב בית הכנסת או לגבאי הראשי ולדון עימו בנושא הזה.
עיין גם בתשובתי " דיבורים בתפילה" ב:
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=47960


בהצלחה,


עוזיאל