בעיה בעבודת המידות...

שלום שואלת יקרה,
יישר כח גדול על הרצון להתקדם ולהשתפר, ובכלל על העיסוק בתיקון המידות. זה לא מובן מאליו שאת מוטרדת מהנושאים הללו, ןעצם העובדה שהנושא הזה מעסיק אותך הוא בעצמו חלק גדול מהעבודה.

את צודקת שלימוד על המידה הוא שלב הכרחי בדרך לרכוש אותה, אבל הוא לא השלב היחיד. מעשים הנובעים מידיעה בלבד, ללא הזדהות רגשית, דומים יותר לתוצאה של אילוף ופחות לעבודת מידות. חשוב גם ליצור הזדהות רגשית, לבנות רצון אמיתי וכנה לרכוש את המידה וכמובן - מעשים שיחזקו אותנו לכיוון רכישתה.

מה שיוצא מכאן הוא שעבודת מידות הוא תהליך, שיכול לקחת זמן רב. למען האמת, על מנת לקנות מידה טובה באמת - הכרחי שהתהליך יהיה ארוך וייקח זמן ומאמצים. הדבים שעבורם אנחנו מתאמצים נחקקים בלבנו בצורה חזקה יותר, למעשה הופכים לטבע שני שלנו, שיכול לעמוד גם בפני נסיונות שבהם לא חשבנו שנוכל לעמוד.
לפיכך אחד העקרונות החשובים בעבודת המידות הוא [ההדרגתיות.] את לא יכולה להחליט בוקר אחד שאת מפסיקה לכעוס, ולהרגיש כשלון כל פעם שאת כועסת. זה לא יוביל אותך לשום מקום מלבד אכזבה וכעס על עצמך.

הדרך הנכונה לתיקון מידה, מתחילה בסימון מטרה, אותה מידה שאת רוצה לתקן; לאחר מכן, מחשבה על הסיטואציות שמביאות אותך להתנהגות שאת לא מרוצה ממנה, ומה הסיבה לאותה התנהגות. למשל, את יכול להחליט שכעס היא מידה שאת מעוניינת לעבוד עליה, ולהבין שאת כועסת בעיקר כשאת מרגישה שמתעלמים ממך ולא מתייחסים אליך כראוי. עם זאת, ע"פ רוב, יחס כזה כלפיך אינו נובע מזלזול אלא מהמון גורמים חיצוניים שלא בהכרח קשורים אליך. הרבה פעמים אנחנו מייחסים לאנשים כוונות או מחשבות הקשורות לעולם הפנימי שלהם או שלנו, כפי שהם תופסים אותו, ומזניחים את ההשפעות החזקות של הסביבה על ההתנהגות. לכן חשוב לקחת דברים בפרופורציות ולהבין שהרבה פעמים ההתנהגות של אחרים כלפינו נובעת מאילוצים חיצוניים ולא מחוסר הערכה או זלזול.
לאחר שאת מודעת לגורמים שמביאים אותך להתנהג בצורה שדורשת שיפור, השלב הבא הוא תיקון ההתנהגות באותם מצבים, כשאת יודעת שאת עשויה ליפול. בדיוק באותם מקומות, חשוב לעצור שניה ולחשוב איך אפשר להתנהג אחרת מהדחף הראשוני.
מעשים בכיוון המידה הרצויה, הם שלב הכרחי וחשוב בנייתה. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" - באמצעות מעשים טובים את בונה בעצמך יחס נפשי חיובי לכיוון אותה מידה והופכת אותה לחלק ממך.

התנאי לכל התהליך הזה הוא סדר פנימי והתמדה. סדר פנימי, הוא אותה מודעות לרגישויות שלך, לדרך בה את חושבת ופועלת - והריסון של אותם כוחות חיים שמסיטים אותך מהדרך שלכיוונה את מעוניינת ללכת.
ההתמדה, היא ריכוז מאמצים איטי והדרגתי באותו כיוון, על אף הנפילות שקורות. "שבע ייפול צדיק, וקם" - הצדיק אינו זה שלא נופל, אלא זה שיודע לקום מאותם נפילות. אין לך מה להתייאש מנפילות, זה משרת שום דבר. כולנו נופלים, השאלה היא אם יודעים לקום ולדעת שבאותה סיטואציה בפעם אחרת, נדע איך להתנהג בצורה טובה יותר.

לגבי התסכול אותו את מתארת. קודם כל, "אין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ" - ויכול להיות שהמקורות בהם את קוראת אינם מתאימים לך. זה לא מעיד שום דבר עליך או עליהם - רק על חוסר התאמה, וכדאי לך למצוא ספרים שתתחברי אליהם מבחינת תוכן וסגנון. אם את אונסת את עצמך לשבת מול ספר שאת לא מבינה ולא מצליחה להתרכז, כדאי אולי פשוט להחליף ספר. ב"ה יש הרבה ספרים בנושא הזה וחבר שתרגישי תסכול בגלל סיבה כל כך צדדית. ישנו ספר נפלא של הרבה דוד אביחיל, "תיקון המידות". וכמובן מסילת ישרים, ועוד רבים. עליך למצוא משהו שתקראי לא רק כי את חייבת, אלא גם כי את רוצה.

לסיכום - לימוד הוא לא השלב היחיד בתיקון המידות, וגם השלב הזה צריך להיות בצורה טובה ומתאימה. יש צורך גם בהדרגתיות ומעשים בכיוון קניית המידה, ובניית הרצון הפנימי לאותה מידה. דבר אחרון - חשוב לדעת שבעבודת המידות אנחנו מסתכלים לטווחים ארוכים, ולא נותנים לעצמנו להתייאש בגלל נפילות קטנות פה ושם.

אם תרצי הבהרות או שאלות - את מוזמנת להעלות כאן כתגובות או במייל: yoavsb@gmail.com.

בהצלחה!
יואב.