שאלה
אני מדריך בסניף של קיבוצניקים ואני מרגיש שזה ממש לא זה. אני לא מרגיש שאני באמת מצליח להעביר משהו ושהחניכים באמת רוצים לשמוע ולהפנים. יחד עם זאת יוצא לי לא פעם לחפש אחרי החשיבות של תנועת נוער כמו בני עקיבא ואני פשוט לא מוצא!! אני ממש מרגיש שאני מבזבז את הזמן שלי ומתעסק בקטנות כמו למצוא לילדים קטנים מה לשחק! אז תבוא ותגיד להתחיל שיעורים לכל השבט ולהטמיע בהם ערכים למיניהם, אבל זה לא יעזור הם לא מעוניינים בזה ואני מרגיש כאילו אני דוחף את האף שלי לזמן החופשי והפרטי שלהם, והם אלה שנותנים לי את התחושה הזו. אולי זו מנטליות של קיבוצניקים? מי יודע? אני מיואש!!
בברכת "תורה ועבודה"!?
תשובה
ראשית, יישר כוח על העבודה הרבהשהנף משקיע בחינוכם של ילדי הקיבוצים באהבת התורה העם והארץ.
כאשר בוחנים שאלה כזו צריך לדון על הדברים הן מצדך והן מצד הסניף :
מצד הסניף הבחינה ההכרחית הראשונה היא מאזן היתרונות לעומת החסרונות ומהי האלטרנטיבה . האם בסה"כ העסק חיובי ומה יהיה אם תעזוב ? האם המצב ישתפר או לא ?
הרבה פעמים אנשים מקבלים הכרעות כארש הם מעמידים את האידיאל מול המציאות ולא מבינים שהשינוי שהם דורשים לא יקרב את החזון אלא רק ירחיק אותו עוד יותר מהמציאות . הדברים נכונים , בתנאי שיש אפשרות לשינוי .
הצד השני הוא המדריך עצמו . האם טוב לך עם האנשים שם ? אתה מרגיש שיש עם מי לדבר אך זה פועל לאט מהמצופה ? וכמו לגבי הסניף , שאל את עצמך מה האלטרנטיבה שלך ? האם יש לך מקום אחר שתוכל להשקיע את האנרגיות המופיעות בך ? האם המלאכה הנוכחית שלך יכולה להיעשות ע"י אחרים ?
אם בשכלול 2 המערכות הללו נראה לך שטוב שתעזוב את הסניף ותלך לתת מאור התורה והאידיאליזם שלך במקום אחר אתה יכול לעשות זאת. אם לא , קח אוויר , עשה תשובה ותנזה לעשות את עבודתך בקיבוץ בצורה הטובה ביותר שניתן . "הבו גודל לאלוהינו "
בהצלחה רבה