בנות בפינוי

שלום לך!
אכן יש הרבה צדק בדבריך. מאז עמונה, הרבה אנשי חינוך, רבנים ובנות מתחילים לחשוב על הנקודות שהעלת.
התשובה שלי מחולקת לשנים – הלכתית וחינוכית.
הלכתית – אינני רב, ואני חושבת שבימים הקרובים רבנים יתחילו להתייחס לנושא ולהכריע.
חינוכית – יש כאן שאלה יותר מורכבת. יש כאן רצון של בנות , נערות ונשים להיות שותפות לבניין ארץ ישראל. הן תמיד השתתפו בהקמת יישובים, בהפגנות וכו´. מה שקרה בזמן האחרון, והתחדד מאד בעמונה שנחצו גבולות קיימים אצל המשטרה, היס"מ והחיילים. המשטרה והיס"מ התעלמו לחלוטין מכללים ברורים הקיימים לגבי הטיפול בנשים, ובמיוחד נשים ערביות. ויותר מכך – לא היינו בכלל ערוכים מחשבתית ונפשית לאפשרות שיתייחסו בהשפלה פיזית ונפשית לבנות. אנחנו לא פועלים כך, ולא חשבנו שיפעלו כך אתנו. ה"רגישות" שהיתה קיימת בגוש קטיף והעובדה שהביאו חיילות לפנות – הטעתה את כולנו לחשוב שכך יהיה גם הפעם.
עלינו לעשות חושבים, ולהיערך למציאות שונה. השאלה שנצטרך לשאול את עצמנו, לאחר ההכרעות ההלכתיות – כיצד אנחנו כנשים ממשיכות להביע את מסירות הנפש שלנו לארץ ולהתיישבות. לי אישית יש תשובות מוכנות – לעבור לגור באחד היישובים למרות הקשיים הגדולים הכרוכים בכך (ואני שגרה ביישוב יודעת את כולם). אפשרויות נוספות – להתנדב לארגונים העוזרים להתיישבות או לעמותת "חננו" המטפלת בכאלו שנאסרו על פעילותם למען ארץ ישראל. ועוד ועוד.
מה שברור שאם בת מרגישה שפעולה מסוימת אינה מתאימה לה מבחינת הצניעות – אינה חייבת בכלל להשתתף. איננו יכולים לפגוע בערך אחד חשוב למען ערך אחר.
דבר אחד כן יש להמשיך לעשות – להתפלל ולזעוק לה´, שיגאל אותנו מצרות כאלה, וכאן תפילתן של נשים חשובה במיוחד.
שנזכה לשמוע בשורות טובות, ישועות ונחמות,
נעמי