שאלה
שלום רב!
א. אני כרגע עושה שירות לאומי.
בדירה יחד איתי נמצאות בנות, כאלה שברמה דתית גבוהה, כאלה שפחות. אני התחלתי את השנה כזו שנמצאת ברמה הכי נמוכה -וגם אמרתי את זה והיתי מודעת לזה, וכעת אני ב"ה התחזקתי ואפילו התעליתי.
נוצר מצב שכאשר כולנו אוכלות בערב ארוחת ערב, אני למשל רוצה שיאמרו דברי תורה, הרי שלושה שאכלו משולחן ולא אמרו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, אך תמיד שאני מעלה הצעה, אפילו לדבר תורה קטן מאחר ותמיד אנחנו לפחות 5 בנות שאוכלות, תמיד יהיו אלו שירימו גבה בעצבים, לא יודעת אם הן חשות שאני "כופה" עליהן, או מנסה "להתחסד" כשאני מביאה דבר תורה או מציעה את זה.
השאלה שלי אם במקרה כזה מה לעשות, האם זה נחשב כפיה, ואם אני יודעת שזה יגרום לאווירה לא נעימה במיוחד לאותו רגע, האם בכ"ז להתעקש?
ב. שאלה נוספת שלא קשורה לעניין-
כבר מזמן שמעתי על "הסוד" שאנחנו מושכים בכוחות עצמנו דברים לחיינו באמצעות מחשבה חיובית.
-האמנם זה נחשב לכפירה לחשוב כך? כי בסופו של דבר זה כאילו אנחנו אחראיים לגורלנו ומשמיטים מ"הסיפור" את הקב"ה.
מצד שני, אם אני לא טועה רבי נחמן מברסלב זצ"ל אמר שאם אנו רוצים משהו ממש עלינו להתמקד בזה מאוד מאוד וזה יגיע אלינו. משהו כזה.
אז זה תואם מצד אחד את "הסוד" ש"גילו" נוצרים,
אם כך איך זה מסתדר עם עניין "השלך יהבך אל ה' והוא יכלכלך" וה' דואג לכל מחסורנו,
אם ב"כוחנו" (ח"ו) לאפשר לעצמנו כל מה שנרצה.
סליחה על ההתנסחות שנראית ככפירה...
שבוע טוב וכל טוב.
תשובה
שלום לך,
יוזמתך ברוכה אבל כנראה לא מתאימה לחברותיך לשולחן.
הצעתי לך לקחת ספר עם הלכות קצרות (לא יותר ארוך מפניני הלכה) ולקרוא בכל סעודה, בשקט לעצמך את ההלכה הבאה.
אחרי כמה ימים בהם תקראי בשקט - תשאלי בנעימות את מי שיושבת לידך באותו יום אם היא רוצה שתקראו ביחד בקול רם. אם כן - תקראו ביחד ואם לא אז אחרי שבוע נוסף בו תקראי בשקט תחזירי על הצעתך עם חברה אחרת, וכן הלאה.
בכל מקרה תזכי ללמוד על השולחן.
אם פעם ירצו לשמוע תקפידי לא להמשיך לסעיף נוסף אלא לעצור בסוף הסעיף. על כך נאמר "תפסת מרובה - לא תפסת"
בברכה ובשמחה תמיד דוד לוי
098987548
לגבי שאלתך השניה -
איני רוצה לענות.
אנו כאן בעולם המעשה ותפקידנו לעשות מעשים טובים ולא "למשוך" כל מיד כוחות.