בנוגע לשאלה ''אין צדק חברתי בשולחן ערוך!!!!''

שלום וברכה

השאלה הקודמת עסקה בניסיון להסיק מהעובדה שסוגיות אלו אינן נמצאות בשולחן ערוך מסקנות על המקום שלהן בתפישת עולמנו. על כך ערערתי בשאלה הקודמת, ולא זו בלבד שיש לפנות לדברי הנביאים ומשקלם הגדול, אלא לשים לב שיש עניינים עצומים וגדולים שלא נמצאים בשולחן ערוך, כדוגמת הלכות לשון הרע והלבנת פנים (שאין חולק שאלו ההלכות החמורות ביותר), או הלכות תשובה !
לאמור, השולחן ערוך אינו הקריטריון, והוא בחר בסוגיות אחרות.

ברמב"ם סוגיות אלו מופיעות יותר, אם כי הרמב"ם לא הגדיר את מקומן.
נראה כי המפתח הטוב ביותר כדי להבין את הסיבות לכך נמצא בשני מקורות:
המקור הראשון הוא דברי ריה"ל בספר הכוזרי:
"...אלה וכל הדומים להם הם החקים השכליים. אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוהית הקודמות לה בטבע ובזמן אשר בלעדיהן לא תתכן כל הנהגה בכל חברה מחברות בני אדם, עד כי גם חברת שודדים לא יתכן שלא תקבל שלטון הצדק בדברים שבינם לבין עצמם - בלא זה לא תתמיד חברותם. רק כאשר המרו בני ישראל עד שהתחילו להקל במצוות השכליות ובדרכי ההתנהגות אשר אין כל חברה יכולה להתקיים בלעדיהן כאשר לא יוכל היחיד להתקיים בלא ספוק צרכיו הטבעיים מאכל ומשתה ותנועה ומנוחה ושנה ויקיצה, ועם זה החזיקו עוד בעבודת הקרבנות ובדומות לה מן המצוות הא-לוהיות השמעיות, הודיעם הא-לוה כי הוא היה מסתפק בפחות מזה באומרו: להם מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליהם, והן הצדק וההטבה לזולת וההודאה לא-לוה על חסדו כי התורה הא-לוהית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החקה החברתית והשכלית, ובחקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד האלוה, ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל אינו מחיבן ואף לא דוחן, הלא הן המצוות שנתיחדו בהן ישראל כתוספת על המצוות השכליות ועל ידן הגיעה אליהם מעלת הענין האלוהי" (מאמר שני, מח).
בדברים אלה מבאר ריה"ל כי היסודות החברתיים הם יסוד יסודות התורה, שצריכים להיבנות עוד קודם לשבת, למילה (!) ולעניינים אחרים. הוא מבאר כי הנביאים נאלצו לעסוק במה שמובן מאליו. מדבריו עולה כי היסודות החברתיים אינם חלק מהמצוות או תוספת להם, אלא תשתית הכרחית שאין טעם לדבר אחר בלעדיהן.

דברים מכיוון אחר אולם עם אותה תשתית רעיונית כתב המשך חכמה בשמות יד, כט.

מדבריהם עולה כי ספרי ההלכה עסקו בקומות היותר גבוהות של הרוממות האלוקית המיוחדת לישראל, והניחו כי עשיית הצדקה והמשפט בדרכו של אברהם אבינו הם הנקודות הפשוטות, המובנות, ויסודות הקיום. רק משעה שלבושתנו אלה הנושאים שאינם מקוימים, והתברר כי דברי חברה נידחו מפני מצוות שבין אדם למקום – הנביאים התעוררו.
ייתכן וכך היה גם בספרי ההלכה, שלא ראו מקום לכתוב הרבה על נושאים אלה, לא בגלל שאין להם חשיבות, אלא בשל העובדה שחשיבותם היא בסיס התורה כולה.

כל טוב

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה