שאלה
לכבוד הרב,
אני פונה אליך בעקבות מאמרך המחכים והמעולה בנוגע לשימוש המושג "מעשה סדום" ,למען האמת כשקראתי את המאמר חשבצתי שתצא בו חוצץ כנגד המונח השגוי שהשתרש בשפה ש"מעשה סדום" הוא מעשה מגונה שלפחות בלשון חז"ל והנביאים הראשונים סדום ועמורה הם דוגמה של שחיתות מוסרית ,כמו שנתקלנו בפרק ב' בישעיהו שבו הנביא ממשיל את העם ושריו כאנשי סדום ועמורה ומוכיח אותם בתוכחה הזו אך ורק על הפירוש הנכון והשני של המונח "מעשה סדום", הוכחה כנגד העוולות המוסריות והשחיתות השלטונית, וודאי שאין כוונתו של הנביא לבעילות אסורות.
כמו כן אפשר למצוא בדברי יחזקאל,טז' מט' שבו הנביא מתנבא בפירוש שעוונם של אנשי סדום הוא השחיתות המוסרית ואי העזרה לעני והאביון.
כמו כן בפרקי אבות פרק ה,משנה י' מוזכרת מידת סדום שלפי הדעת פירושה שחיתות ממונית אך ודאי שלא שחיתות בתחום המיני, שלל דוגמאות ש"מעשה סדום" עיקרו הוא השחיתות המוסרית הזו.
ואם כן מניין השתרש השימוש השגוי (לעניות דעתי כמובן) של "מעשה סדום" כמעשה תועבה מיני?
תשובה
שלום וברכה
המקורות שהוספת הם נכונים מאוד.
אני לא יודע מפני מה השימוש הלשוני התמקד דווקא בהיבט המיני.
צריך כמובן להדגיש את שני הצדדים של המטבע.
כל טוב