שאלה
כשקראתי פרשת בן סורר ומורה, נתעוררה אצלי השאלה: בן סורר ומורה, נידון על שם סופו. כתוב בתורה, שבן סורר ומורה, נידון בסקילה (שהיא המיתת בית-דין, הכי חמורה, לפי דעה אחת, במשנה). מדוע, בן סורר ומורה, אינו נידון בסייף (בהרג), למשל, שזהו על שם סופו, או בחנק (שלפי, דעה אחת במשנה, חנק פחות חמור מהרג [סייף]), שהרי, עדיין הוא זכאי, שכן כתוב, מוטב שימות זכאי משימות חייב???
תשובה
בסד
שלום רב .
כיון שזו הלכה תאורטית אז יסביר המהר"ל את הנושא כך.
כל דבר דינון על פי הפוטנציאל שלו...
זה הפרוש של."נידון על שם סופו". לשלילה ולחיוב !!
הצד השלילי הוא הסוף הקשה של בן סורר .בהנחה של ממשים קשים וחמורים בצורה מקסימלית....
אבל אנו למדים מכאן על הפוטנציאל החיובי שלנו ...
אם כונתנו לטוב אז היהדות דנה אותנו ,"לטוב המקסימלי."
"אדם נידון על שם סופו."..וכך אמר אחד החכמים התלמוד. "הלואי יהי חלקי עם מתי מצווה או שמחה."
הפרוש לדעת הרב הוא זה. אני רוצה להמשיך את מצב המצווה לנצח גם אחר המות...או את השמחה לתמיד!!
כי הפוטנציאל הוא החשוב!!!!!!
בברכה