שאלה
מספר שאלות:
1. ב"ויכוחים" שהיו לי עם חילונים נטען כנגדי שחז"ל עוברים כביכול על איסור "בל תוסיף" בכך שהם מוסיפים מצוות לתורה שבכתב טענתי כנגדם כי בעצם מותר להם להוסיף מכוח "ככל אשר יורוך" אולם גם את הפס' הזה חכמים פירשו בעצמם אז מאיפה באמת מגיעה הסמכות?
2. תמיד אומרים שמשה רבינו ע"ה קיבל את התורה שב"פ בסיני ביחד עם התורה שבכתב- מה זה בעצם התורה שבע"פ?
3. אם משה קיבל את כל התורה בהר סיני יוצא שהוא ידע את כל הפעמים שבני ישראל יחטאו ומכאן עולות שאלות כמו למה הוא לא עצר אותם או מה עם הבחירה החופשית שהיתה לעם ישראל אם כבר נגזר עליהם שיחטאו?
תודה רבה ויישר כוח!!
תשובה
שלום חיים,
הנושאים החשובים שהעלית נידונו בין גדולי הפוסקים וגדולי המחשבה לאורך הדורות. טוב לעיין בדברים, במיוחד עבור מי שעובד באופן קבוע עם חילונים או במסגרות חינוך.
אתחיל בשאלה השניה.
יש שני מובנים לשימוש המקובל היום בביטוי תורה שבע"פ. א. כל מי שקורא את התורה שבכתב רואה מיד שהיו דברים שבעל פה שנאמרו יחד אתה להסביר ולהרחיב. למשל, כתוב במצוות שבת "לא תעשה כל מלאכה". הרי ברור לחלוטין שיש צורך לפרט במה מדובר - מה זה מלאכה, ואיזה פעולות נכללות בהגדרה? יש הרבה דוגמאות כאלה. למובן הזה יש מעמד ותוקף ממש כמו התורה שבכתב. ב. לאורך הדורות התחילו לכנות גם הרחבות ודרשות של חכמים "תורה שבע"פ שהם שמעמדם ותוקפם נחשבים כ"מדרבנן". בכל שגם את ההרחבות האלו כינו באותו שם שגם הם מהווים חלק מהותי מהתורה העוברת מדור לדור וגם מהווים פירושים אוטנטיים לכתוב בתורה עצמה.
כדאי לך מאוד ללמוד את ההקדמה של הרמב"ם למשנה, ובמיוחד את חלק ד שלו לעשות לעצמך סדר בזה.
ברור גם לכל המעיין בתורה שבכתב שיש ציפיה, אפילו הזמנה שהאדם יהיה שותף לה' בתהליך גילוי התורה בעולם. במובן מסוים עניין זה איננו חידוש מיוחד לגילוי התורה בעולם. בכל חברה יש חוקה או חוקי יסוד, ויחד עם זאת יש גוף - כמו בית משפט עליון - הממונה על פירוש החוקים ועל יישומם. תמיד יש הבדלי גישה יהבנה בין אנשים אודות המובן של החוקים. בנוסף בהתהוות ובהשתנות החיים לאורך זמן תמיד יש שאלות חדשות ומצבי אנוש שלא היו לפני כן שמישהו חייב לקבוע איך החוקים אמורים להיות מיושמים בהם.
כל זה נכון גם לגבי התורה שבכתב. ועוד. עצם המשמעות העמוקה של מתן תורה מה' לאדם היא בכך שזה מבטא את רצון ה' שהאדם, ובמיוחד עם ישראל, ילמדו לדבר את שפת ה' שבתורה כדי לממש אותה בכל רובדי החיים. אחת הדוגמאות הנפלאות לכך היא ההזמנה של ה' לאברהם להתדיין אתו על דרכי ההשגחה שלו בחורבן סדום. ה' אומר "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה". זה במיוחד חשוב שהרי התורה בכל גדלותה לא יכול לספר לנו איך להתנהג בכל מצב ומצב בחיים. בשביל זה האדם מוזמן להיות אחראי להבין את הנאמר בתורה כדי ליישם אותה בכל מצב ומצב, אף שלא כתוב אפילו בשולחן ערוך.
השאלה השלישית - רבים דנו בשאלה אודות היחס בין השגחת ה' לבין בחירה חופשית. כבר קבע רבי עקיבא שאין בזה סתירה - "הכל צפוי והרשות נתונה". בודאי הידיעה של נביא שמצב מסוים בעתיד יתרחש איננו מחייב שאכן כך יהיה. להפך - מטרת ידיעת הנביא היא לתת לאנשים את ההזדמנות לחזור בתשובה ולשנות כך את המצאיות המתקרבת. יש גם שיטה שהתורה ניתנה מגילות מגילות לאורך ארבעים השנה, כל פעם חלק נוסף בזמן אמת.
העיקר בשבילך הוא - תקח ספר ביד ותתבונן בדברים באופן עצמאי.
בברכה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם