שאלה
שלום,
אני מסיימת עכשיו שנת שירות ראשונה.
עוד שבועיים מתחילה שנה חדשה, ואין לי מושג מה אני עושה עם החיים שלי!
חוץ מהעבודה שאני ניגשת לפסיכומטרי בחודש דצמבר- לא הצלחתי להחליט מה אני רוצה..
מצד אחד, אחרי השנה הזאת, אני מרגישה שאני צריכה להתחזק.
אחרי שנה שלא הייתי בשום מסגרת תורנית-אני ממש מרגישה את השינוי שבי, ואני יודעת שאני חייבת להכין לעצמי תוכן תורני לחיים (כי בבית אין לי הרבה..)
אבל סגרתי מדרשה-ובסוף ביטלתי, כי הרגשתי שהמסגרת שלה חונקת אוי מידי ולא מתאימה לי (אותן בנות, אותו מקום,הרבה שבתות וחגים שם...זה לא מתאים לי)
מצד שני-אני נמשכת לכיוון של עבודה עם נוער בסיכון,מאוד, אבל בגלל שנזכרתי רק בשלב זה של השנה, אין שום תקנים פנויים שמתאימים לי..
מצאתי תקן אחד בצפון, אבל לא הלכתי לשם כי זה מתנגש לי עם הפסיכומטרי..
אני מפחדת לאבד את השנה הזאת, שהשוונג של האידאלים שיצאתי ממנו בשנת השירות שלי- פשוט ילעם,
ושאני אעשה פסיכומטרי בבית,אמצא עבודה, וככה אעביר לי את השנה בלי שום דבר מיוחד,
ואח"כ אלך ללמוד..וזהו! לא עשיתי כלום!
אני מרגישה שיש לי עוד מה לתת,איך להיבנות, יש לי כוח להכיר ולהתנסות בדברים חדשים..ואני פשוט תקועה!
מה אני עושה?
תודה רבה..
תשובה
שלום רב, פונה יקרה!
ניכר משאלתך שאת רוצה לחיות חיים משמעותיים, לנצל את הזמן לטוב וישר כח גדול על כך. ההתלבטות באיזו דרך לעשות זאת היא אמתית ודורשת הרבה מחשבה.
כששנת שירות מנוצלת טוב היא שנה מאוד אינטנסיבית בעשייה. ובעשיית טוב. לאורך השנה יש הרבה זמן לכך ויש אפשרות להרבה סיפוק מנתינה אינסופית, מקשר חזק מאוד שנוצר ומעזרה בכלל.
החיים בדרך כלל הם יותר "אפורים", יש שלבים ותחומים בחיים שפחות מרגישים בהם את הברק והזוהר של "עשיית טוב". צריך ללמוד, צריך לעזור להורים, צריך למצוא עבודה. החיים עלולים להיכנס למעין שגרה מאוד מעיקה עם הרבה פחות תחושת סיפוק ממה שהייתה בשירות לאומי.
לא סתם שנת שירות היא מאוד מוגבלת בזמן (שנה או שנתיים) היינו יכולים לצפות או לפחות לשאוף שתהיה אפשרות לשנת שירות לכל החיים. ואין מציאות כזו. ובצדק. מצד שני, שאיפה טובה היא להמשיך לעשות טוב במהלך כל החיים. ולא למצות את ה"חסד" של כל החיים בשנה אחת.
איך עושים זאת?
שנת השירות היא שנה מתומצתת מאוד של חסד. היא אמורה לחנך אותנו להמשיך לעשות חסד. כל החיים גם אחרי השירות. לא באינטנסיביות כזו, אבל בתודעה כזו. להישאר בתודעה של "אני רוצה לתרום לעם ישראל, אני רוצה לעשות טוב" יכול להיות שאחר כך זה יתבטא בתחומים אחרים, באפשרויות אחרות אבל התודעה צריכה להישאר אותה תודעה. במצב כזה, כל דבר שאני יעשה אחרי השירות לאומי יכול להיות משמעותי. אמנם, אני פחות אראה את זה מיד ויהיה לי יותר קשה להרגיש את תחושת הסיפוק אבל משמעותי זה יהיה באותה מידה.
כדי להישאר בתודעה כזו לאורך זמן צריך להעמיק בה, ללמוד אותה, להזין אותה כדי שלא תדעך. להיות מקושרים לאנשי חסד, לאנשי אידיאלים, לתורה.
נראה לי שנקודת המוצא שצריכה להיות היא שהתקופה הקרובה צריכה להיות מוקדשת לבניית עצמי כדי שאתמלא מספיק ואהיה מוכנה מבחינת כוחותיי וכישרונותיי להמשיך לעשות טוב , בצורה איכותית יותר. כלומר לשדרג את עשיית הטוב. כל האפשרויות שהזכרת (עבודה/ פסיכומטרי/ לימודים במדרשה) הן כאלה. מטרתן לבנות אותך. לכן, עצתי לך היא לבחור במה שזמין ואפשרי לך לעשות ולהתחיל ממנו. בנוסף, תמשיכי להתעניין ולחפש עוד תחומים שיכולים להתאים לך לעסוק בהם. אם את רואה שאת יכולה להוסיף עוד משהו על גבי מה שבחרת, תוסיפי ולאט לאט תתחילי לבנות את חייך בדרך שאולי נראית "אפורה" אבל עם הרבה איכות ומשמעות.
נראה ממכתבך שכל האפשרויות פתוחות בפנייך. זה נפלא, אבל זה גם יכול לבלבל וזה מוסיף לקושי. זו בעצם כמעט הפעם הראשונה שעומדות בפנייך כל כך הרבה אפשרויות לבחירה ואת אחראית לעצמך לגמרי לבחירה של אחת מהן.
לפעמים כאשר אנחנו צריכים לבחור משהו מבין כמה אפשרויות, נראה שיש רק דרך אחת נכונה ושבחירה בדרך אחרת תהיה טעות. כאילו אנחנו צריכים לבחור לאיזו דלת להיכנס והקב"ה נמצא אתנו רק מאחורי דלת אחת. באמת שזה לא ככה. הקב"ה אתנו בכל בחירה שנעשה. בכל דרך שנלך בה יש לנו אפשרות למצוא בתוכנו כוחות, לצמוח מהניסיונות ומהמקרים שיזדמנו לפנינו ולהשפיע שפע של טוב על סביבתנו.
נראה שיש לך הרבה מוטיבציה והרבה אידיאלים. המשיכי איתם ומכוחם לפעול ובע"ה להמשיך להתקדם.
בהצלחה רבה. אשמח לעזור בכל דרך שהיא
נעמה
tepernaama@gmail.com