בלבול - העולם החילוני קצת מושך אותי

שלום לך!

קודם כל, רציתי להגיד שאני ממש ממש מעריכה את הכנות שלך! צריך הרבה אומץ מול עצמך כדי להיות באמת אמיתי, ולהגיד את התחושות הפנימיות. צריך גם להיות מאוד מחובר לעצמך כדי לדעת באמת להגדיר מה אתה מרגיש, ומה אתה חושב. מה מפריע לך, ומה הכיוון שאתה מברר עכשיו. לא לפחד להגיד מה שמרגישים, לא לפחד שזה לא כמו שחשבת על עצמך... פשוט להיות אמיתית כל כך! וזה כל כך ראוי להערכה!

התחושות והרגשות שאת מתארת הן נפוצות בגיל שלך- בלבול, חוסר ביטחון ב-"מי אני האמיתית", שמתוכו יכולה לעלות גם ההרגשה של צביעות שהזכרת, חוסר ביטחון בדרך שלי, או באמונה שלי, והרבה הרבה תהיות. אך זה לא קורה רק בגיל מסוים... אמנם בדרך כלל אחרי שאנחנו מתעצבים וקצת יותר מתבגרים הבלבולים והרגשת חוסר היציבות מתמעטים, אך עדיין יש לכולנו תקופות שונות בחיים, בהם פתאום אנחנו לא בטוחים בעצמנו, פתאום הרצונות שלנו נראים לנו סותרים אחד את השני, פתאום יש שני רצונות שונים שרצים בתוכי, יש פער אולי בין השכל לרגש...

טוב אז מה? נו טוב, קודם כל זה נורמלי (",) , אנחנו לא חריגים. גם זה נעים לשמוע... אז זה קצת מרגיע. שכל המצב הזה של "אני לא מוצאת את עצמי" הוא די זמני. ויעבור לאט לאט, ככל שאגדל ואגבש עם עצמי עוד ועוד דברים. אבל צריך לעשות זאת מתוך שלווה, ועל גבי אבני הבניין שאני כן בטוחה בהם. אני לא זוכרת איפה שמעתי את זה, אבל שמעתי שמדמים את האמונה, ואפשר במקרה שלנו גם להשליך על שאר ה"אמונות ודעות" של האדם- לשיניים של ילד. לפעמים השיניים מתנדנדות, ולפעמים יש תקופות שהן אפילו חסרות, אך בסוף מתחתן יצמחו שיניים חזקות יותר, וקבועות למשך המשך החיים.

ודווקא שירות לאומי הוא הזדמנות נפלאה לברר את כל הדברים הללו, כי נפגשים עם מקומות ואנשים שלא היינו איתם עד כה. יש שינוי אווירה, ויש הרגשה יותר קלה להתחיל דברים חדשים!

אז מצד אחד זה בסדר להרגיש מבולבל. אבל מצד שני, זה לא כל כך נעים, ואנחנו כן מחכים לרגע שבו נכריע בעצמנו על הדברים. אז אני אנסה לתת לך כמה נקודות למחשבה שאולי יעזרו לך קצת לצאת מהבלבול.

אמרת שיש דברים שאת שלמה איתם- שמירת נגיעה, וצניעות, ובכלל את מרגישה קשורה ליהדות. ויש דברים שאת מרגישה ששייכים לעולם ה"חילוני" שאת נמשכת אליהם וטוב לך איתם, דברים שקשורים לתרבות- כמו מוזיקה וסרטים. לפי מה שתיארת, החלוקה ביחס שלך בין התחומים השונים כנראה נובע מהסביבה שבה גדלת. אבל כנראה שאת הבירור עם עצמך עדיין לא עשית עד הסוף, כמו שאמרת "הגדירו אותי", "זה מה ששידרתי", אבל בפנים בתוכך מה שקורה, זה משהו אחר...

כרגע נראה שאת מתעסקת עם כל תחום בחיים בנפרד. כלומר, את מתייחסת לצניעות בלבוש או בקשר עם בנים כמשהו שמופרד משמיעת מוזיקה או מראיית סרטים (או סתם תחומים אחרים). כאשר בעומק העניין, אם תנסי להתבונן, לא בטוח שזה ממש ככה... כדאי לחשוב על זה פעם. ניתן דוגמא- הרי לפעמים אני מרגישה ממש טוב ושמחה בבוקר, ואז אני מחליטה להתלבש יותר יפה, או לסדר את השיער אחרת מבדרך כלל, כי אני מרגישה שהפנימיות שלי מקרינה על החיצוניות. וגם הפוך- אם חברה שלי עצובה, אני אנסה להכין לה ארוחת ערב, או אצא איתה החוצה, או סתם אגיד לה למדוד כל מיני דברים יפים- כדי שמבחוץ השמחה תיכנס פנימה. כלומר, כל דבר בגוף-נפש שלנו משפיע על כל שאר המערכות, והן לא מופרדות. אז אולי כדאי לחשוב על גישה שהיא יותר כוללת, פחות מפרידה בין תחומים שונים בחיים, אלא נותנת יותר קו חורז לכל הדברים שאת עושה.

בשביל זה חשוב קודם כל שתגדירי לעצמך מה הכיוון, איזה מטרת על כללית כזו, לא פרטית שקשורה לתחום מסויים, אלא ממש ממש כללית (ונגיד את זה במילים ככה כבדות)- [מה המטרה שלך בחיים?] זה יכול להיות כל מיני דברים- דברים מפוצצים כמו "לתקן את העולם", או בעיניים יהודיות - "לתקן את העולם במלכות שדי", זה יכול להיות "להיות בנאדם טוב", יכול להיות "לעבוד את ה´", ויכול להיות עוד הרבה מאוד דברים...
אני לא אומרת שזה צריך לבוא [רק] מתוכך. זה משהו שאת צריכה [לברר], ללמוד עליו (אם זה בקריאה של ספרים, או שיחות באינטרנט) לנסות ללמוד על זה מבחוץ (נגיד, אם יש השפעה לכך שנולדת דווקא יהודיה ולא רק דתיה?...) , וגם ללמוד על זה מתוכך. זה מעין בירור כזה שלדעתי הוא בסיס להרבה דברים בחיים. גם לבחירת מקצוע, וגם לבחירת בגדים לראש השנה...

דבר אחרון שרציתי להגיד, זה שנראה לי בינתיים אל תרגישי רע עם זה שאת מרגישה טוב. מה הכוונה? נגיד, את יודעת שבינתיים את רגילה לשמוע מוזיקה לועזית (ולא רק) וטוב לך עם זה. זה כנראה גם כי זה מה שאת [רגילה], גם כי זה מה [שגדלת] עליו, גם כי זה [המקום בנפש] כרגע שאת נמצאת בו. ואם תחזקי את עצמך באופן כללי, בכל תחום שהוא, את תראי שגם הרגישות שלך לדברים אחרים, כמו תוכן השירים שאת שומעת, סגנון המוזיקה, וכדומה, זה ישתנה. אני זוכרת על עצמי שפעם אהבתי כל מיני שירים, שהיום אני ממש לא מסוגלת לשמוע, והפוך. שירים שפעם לא יכולתי לשמוע, היום אני אוהבת אותם מאוד. שירים ומוזיקה בכלל, זה משהו מאוד מחובר לנשמה ולמקום הרוחני שבו אנו נמצאים בכל נקודת זמן. וזה גם משפיע, לא רק משקף. טוב, אבל זה נושא ארוך בפני עצמו שכדאי ללמוד...

כתבתי לא מזמן תשובה שנראה לי ממש מתאימה גם לך. אמנם השאלה לא כל כך דומה, אך הנקודות שהעליתי בתשובה נראה לי יתאימו גם לך. מוזמנת לקרוא בקישור הבא:

[לא מוצאת את עצמי]
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=238083

אני מאחלת לך הצלחה רבה, גם בשירות הלאומי, וגם בשירות האישי...

שנה טובה!!

הדס.
hershko.hadas@gmail.com