שאלה
שלום,
בעלי מגיע מבית מסורתי ואני מבית חילוני.
בעלי נוהג ללכת ביום שישי לבית הכנסת. הוא מתעקש לנסוע לבית הכנסת באזור בו הוא גדל, ליד בית הוריו, ולא בעיר מגורינו.
דבר זה מצריך ממני ומבתי (ובע"ה בני) לצאת מהבית כחצי שעה לפני כניסת השבת ולשהות אצל הוריו כ-5 שעות עד שאנו חוזרים הביתה.
איני מעוניינת לשהות אצלם לפרק זמן שכזה וביקשתיו ללכת לבית הכנסת באזור מגורינו ומיד אח"כ ניסע לארוחת ערב אצל הוריו.
כיום המצב הוא שהוא נוסע יחד עם בתי ואני נשארת לבד בבית.
כאשר אלד (ממש בימים אלה) איני מעוניינת להישאר בבית בלי ילדיי.
אני מרגישה כי זהו אחד הדברים המהווה מכשול ביחסים בינינו ומפצל את התא הגרעיני שאנו מנסים לבנות בישראל. אין זה נכון כלפי או כלפי ילדיי שלא נהיה ביחד ביום שישי בערב.
מה תאמר היהדות במקרה זה. מה אפשר לעשות?
נ.ב. אין באפשרותי להגיע באופן עצמאי מאוחר יותר לבית הוריו.
תודה מראש
תשובה
שלום וברכה
היהדות תאמר באופן חד משמעי כי ההליכה של הבעל לבית הכנסת היא הליכה משפחתית, לאמור: אם יכולתו ללכת מותנית בכך שאשתו תשמור על התינוק בבית, משמעות הדבר היא שהוא צריך לקבל את רשותה ואת הסכמתה למה שהוא עושה, כי הם שותפים במשפחה.
על כן, הדבר הנכון הוא לשבת ביחד ולהגיע לסיכום – סיכום של לפעמים כך או כך* סיכום שעד שהתינוק המיועד מגיע לגיל מסוים אזי הוא יתפלל ליד ביתכם ועוד ועוד – כל סיכום ששניכם תקבלו ברוח טובה ובהסכמה גדולה של שניכם יהיה "יהודי", שכן היסוד לכל הוא שלום הבית הפנימי שלכם.
כל טוב והרבה שמחה