ביקשתי אבל ה' לא עוזר לי!

בע"ה

שלום לך,

ראשית יישר כח על הבירור. המציאות של העולם הזה מצטיירת לעיתים בעינינו (במקרה הנורמלי) כ"השתדלת-קיבלת". ובמילים אחרות, אדם מצונן זוכר בקלות ללכת לרופא, אבל יתאמץ יותר על מנת להרגיש את תלות מצבו בקב"ה. טוב שזוכרים שעם ההשתדלות המעשית צריכה להגיע בד בבד פניה לקב"ה שהכל ממנו.

א"כ, השלב הראשוני הוא הבנת העניין שלולא הקב"ה עוזרנו אפסו סיכויינו לכל דבר בחיים. הבנה זו מתחדדת ביתר שאת לצערנו בשעה של צרות, בזמנים לא פשוטים בהם אנחנו מרגישים באמת ובתמים שהיחיד שיכול להוציא אותנו מהסבך איכשהו הוא הקב"ה. אנחנו מוצאים את עצמנו מרגישים גרוע, בודדים, חסרי ביטחון, אבודי שמחה, ורואים עצמנו תלויים לגמרי בחסדי שמים. באותה נקודה, לב יהודי טוב מתחיל להתפלל. לקוות. לצפות לישועה.

או אז מגיעה השאלה שלך. הציפיות הגבוהות שלנו מקבלות סטירה חזקה מהמציאות בפועל. הכל עדיין הפוך ולא מסודר לנו, המשאלות שלנו לא נתגשמו במלואם, ואנחנו מאוכזבים. ההשפעה של הציפיה והאכזבה האפשרית יכולה להוביל למחשבה מחלישה של ´הקב"ה לא עוזר לי´.
האם זו מסקנה נכונה, וכיצד מתמודדים עם הפער בין התפילה למציאות?

יש כמה כיוונים שצריך לחזק בנו:
1. האם התפללתי מספיק?
ידועה אמרתו של רבי נתן (תלמידו של רבי נחמן מברסלב) "כל מקום שאני רואה חיסרון, אני יודע שאו שלא התפללו על זה בכלל, או שלא התפללו על זה מספיק". בפשטות, יש עניין גדול להשקיע בתפילות שלנו. אנחנו רוצים להגיש בקשה לקב"ה, והיא צריכה להיות בכוונה אמיתית ונקיה (איכות). בנוסף, אנחנו אמורים להעתיר ולהרבות בה (כמות). ככל שהמטרה החיובית יותר קשה להשגה, נרבה בתפילות שלנו עליה, ונראה ברכה בע"ה!.

2. תכניסו את זה טוב-טוב לראש: אלוקים שומע לכל מי שכואב לו * ועוזר!!
רואים את זה לאורך כל הדרך, ויש אינסוף דוגמאות. החל בתפילות האמהות העקרות לבנים, המשך ב"וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ב, כג) של בנ"י במצרים, שכאבם מגיע לקב"ה שגואלם, וכן הקביעה בנשמת כל חי בה מודים כי "שַׁוְעַת עֲנִיִּים אַתָּה תִשְׁמַע. צַעֲקַת הַדַּל תַּקְשִׁיב וְתוֹשִׁיעַ". זהו עניין גדול אצל הקב"ה, שבניו קוראים אליו מכאבם והוא שומע. כאנשים מאמינים אנחנו אף מציינים "כי אתה שומע תפילה, ברוך אתה ה´ שומע תפילה" ומכח האמונה שהקב"ה שומע אנו מתפללים, ונענים.

3. ועכשיו מגיע ההמשך שכבר דורש גם מאיתנו משהו: גם אם לא בדרך שציפינו.
הביטחון שלנו צריך להיות כזה שיודע שאם השתדלנו ככל האפשר לעשות את הדברים נכון, והתפללנו כפי ידיעתנו, הרי שכל מה שיצא הוא הטוב ביותר עבורנו. כיצד נשאב ביטחון כזה? ברגע שאדם מחדד לעצמו את הידיעה כמה הקב"ה אוהב אותו, הרי מובן לו בבהירות שכל מה שהקב"ה מארגן לו הרי הוא לטוב גמור! בפרט, ההתמודדות עם החיים נעשית קלה יותר, כי אנחנו נשענים על טובו של הקב"ה.

אולי יקל עלינו להיזכר שהקב"ה איתנו תמיד, גם במצבים הקשים, והוא מוליך אותנו. אנחנו לא לבד, אנחנו לא תועים בעולם בלי שלאף-אחד אכפת, ה´ משגיח, ורואה, ומכוון אותנו, מחזק ומלווה יד ביד. כדאי להאמין:)

בהצלחה רבה!
כאן בשבילך,
אורית

Orit.kislev@gmail.com