ביקורת מתמדת מאבא

שלום וברכה

המציאות אותה את מתארת מתרחשת בהרבה מאוד בתים.
זה טבעו של עולם: הדבר יכול לנבוע מהרבה מאוד כיוונים: בין אם מדובר בשינויים שעוברים על הורייך מצד הביוגרפיה האישית שלהם, ובעיקר תהליכי התחרדות* בין אם מדובר בתהליכים טבעיים שהורייך רואים אותך צומחת ועצמאית ויוצאת מתחת ידם, והדבר קשה להם* בין בשל עניינים של לחץ ופחד, ובין בשל עניינים רבים שנסתרים מנגד עינינו.
יש לזכור כי אכן היעד הוא "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו...".
ברם, את כל כך צודקת שאת לא חייבת לחיות כך, ולא זו הדרך הראויה בתוך משפחה.

עומדות בפנייך אפוא דרכים שונות. אני כמובן לא יכול לומר לך מהי הטובה ביותר, שהרי איני מכיר כלל את המציאות בה את חיה ואת הנפשות הפועלות, ואת צריכה לבחור ביניהן. שתי הקיצוניות שבהן היא אכן עזיבת הבית מחד גיסא ומציאות חיים עצמאיים (זה בדרך כלל לא פותר את הבעיה, אולי מחריף אותה, אולם את לא סובלת באופן יום יומי) ומן העבר השני – דיבור חושף ואולי אפילו טיפול משפחתי בביתך כדי להוריד את המועקה הקשה שכנראה שניכם סובלים ממנה. באמצע יש כמובן כל מיני אפשרויות ביניים.

מניסיוני למדתי כי הטוב ביותר הוא לנסות לפתוח. לנסות לדבר איתו, לנסות להבין מה כואב לו, אם אפשר ללכת לטיפול משפחתי – בדרך כלל זה מאפשר יותר, או לפחות משיג "הפסקת אש".
אני מקווה שתמצאו ביחד את הדרך להשיב את השלום אל ביתכם (הזמני).

כל טוב