בינו לבינה

שלום רב,
אני מניח שכוונת השאלה היא לאיש ואישה שאינם נשואים זה לזה. בהתאם לכך התשובה היא שמותר להם לדבר זה עם זה ובמידה מתונה ומרוסנת אף לצחוק, כל עוד אין הדבר גובל בהיסחפות לקלות ראש העלולה להוביל לדברי עבירה.
בחברה החרדית היו רבנים שניסחו כללי התנהגות במקומות עבודה מעורבים, ובכללים אלו הם צמצמו למינימום כל אפשרות של שיח וקשר בין גברים לנשים. לענ"ד אין הדברים מתאימים לחברה שלנו, ואין זו הדרך הראויה, שכן היא מביאה להדרתם של נשים ממקומות רבים, ומונעת אורחות חיים נורמליים.
עלינו לנהוג בתבונה, להרשות לעצמנו שיחה רצינית, ולהימנע משיחות של קלות ראש, לא להיות לחוצים על כל ביטוי של הומור, אבל להיזהר מלגלוש. בנוסף לאיכות השיחה, גם לכמות יש חשיבות, כדברי חכמינו: "אל תרבה שיחה" וכו'. למאמר זה יש פירושים שונים, אך ברור ששיחות ממושכות אינן רצויות. כמו כן יש להבחין בין שיחה המתנהלת במקום פתוח או בנוכחות אנשים נוספים לבין שיחות בארבע עיניים או בחדר סגור מהם יש להישמר בתכלית השמירה, שכן אין אפוטרופוס לעריות.

בברכה,
רונן לוביץ