שאלה
שלום כבוד הרב.
אני בחורה דתיה, בת 19 המשרתת כרגע בשירות לאומי. כמו כל בחורה בגילי יש לי את השאיפה למצוא את בחיר ליבי ולהקים משפחה בישראל, אך איני בטוחה שאני אכן מוכנה לכך.ז"א, אני מרגישה שיש לי עוד הרבה להתקדם ולהשתפר וברצוני לעלות מעלה מעלה.
אני חוששת שעדיין איני ראויה לרמה שבה הייתי רוצה שיהיה הבחור שלו אנשא (גם הדרישה שלי מעצמי גבוהה מדרגתי הנוכחית...)
שאלתי לכבוד הרב היא האם עליי בכל זאת להענות להצעות ולנסות או להמתין עוד... האם לדחות את ההכרויות לשלב בו אהיה יותר שלמה או להכיר ויחד לעלות ולבנות?
תודה ופורים שמח לכולנו.
תשובה
ב"ה
שלומות
חתונה צריכה לבוא מתוך שלימות אישית. בשעה שאדם מרגיש שהוא יודע לאן הוא שואף, מה הוא רוצה מעצמו, מה הכיוון שלו בחיים, אז הוא מסוגל לבנות בית. לא צריך להיות במצב השלם אבל צריך לדעת לאן שואפים. צריך לדעת שיש לך את הכלים לקנות את הדרך בה את חפצה לחיות. אנו לא מגיעים לשלמות בגיל - 19. זה מהלך ארוך שלוקח הרבה מאוד זמן ואני לא מאמין שניתן לסיימו במהירות.
אם מציעים לך בחור שמתאים לכיוון, ואת מרגישה צורך בבניין הבית, מדוע לא?! הקשר רק יסייע לך להתקדם האה בכיוון שבחרת. אבל אם את מרגישה שמצבך גורם לך להתפשר ולא להפגש עם סוג הבחורים שחלמת, הרי שאינני רואה שום סיבה למהר ולהפגש.
ובכלל, חתונה ובניית בית צריכה להיעשות מתוך שמחה גדולה, מתוך ודאות אמונית גדולה.
שקלי את שיקולייך ברוגע, בנעימות ולא מתוך לחץ גדול וה' יהיה בעזרך.
ביקר,
שי