בין המצרים

שאלה

שלום כבוד הרב,

אני עסוק כרגע בבירור יסודי בנוגע לנהג הספרדים בתקופת בין המצרים, עד לר"ח אב.

כפי שראיתי בשולחן ערוך, לא ראיתי שום פסיקה ממשית בנוגע לתקופה זו בענייני אבלות (למעט אולי מנהג לצום בשני וחמישי, או משהו כזה). ברם, להפתעתי גיליתי כי פוסקי הספרדים בדורות האחרונים (הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והגר"ע יוסף יבדל"א) פסקו באופן מחמיר מאוד לאסור אפילו שמיעת מוזיקה מרדיו וטייפ.

ניסיתי לחפש מעט מידע באינטרנט, והבנתי מספר דברים (אשמח שהרב יתקן אותי במידה ואני טועה):

1) התחלת האבלות כבר מי"ז בתמוז היא מנהג מתקופת הגאונים.

2) הפוסק הספרדי היחידי שאינו מהדורות האחרונים שהזכיר אבלות בנוגע לימים אלו הוא כף החיים, שאף הוא לא אסר באופן גורף וחד משמעי ("ראוי להימנע מריקודים ומחולות" או משהו בסגנון הזה).

3) בצד האשכנזי יש הרבה פסיקה המתייחסת למנהג זה כבר מתקופת הגאונים.

רציתי לשאול, על מה הסתמכו פוסקי דורנו בהחמרות הללו. על פניו, נראה כי האיסורים סביב תקופה זו יצאו מפרופורציה. קשה מאוד להבין איך מנהג שלא לעשות ריקודים ומחולות פיתח סביבו כל כך הרבה סייגים וגדרות, עד לכדי איסור לשמוע מוזיקה ברדיו.

אני יודע שיש כאלה שמתירים (כך ראיתי, לדוגמה, שהרב אליעזר מלמד התיר במאמר באינטרנט לספרדים לשמוע מוזיקה). אך נראה, שמסיבה לא ברורה, הכוון של רוב הפוסקים הספרדים המובהקים והגדולים הוא לאסור, וממש קשה לי להבין על מה האיסור הזה נשען בכלל. בפרט כשתקופת בין המצרים כמעט שאינה מוזכרת בשולחן ערוך.

אשמח לתשובה ברורה ומקיפה שתלבן לי את הנושא עד כמה שהרב יוכל במסגרת זו.

בברכת התורה והארץ,

תשובה