שאלה
שלום בעבר הייתי נכנסת לפה יותר אבל עברה עליי תקופה לא כ"כ טובה ולכן נמנעתי מלהיכנס לכאן.. הבעיה שלי היא קצת מורכבת ואני אשמח אם תוכלו לעזור לי או לפחות לכון אותי מה לעשות. אז ככה: לפני שנה הכרתי מישו, אדם בעל תכונות טובות, דואג לזולת, עושה צדקה, בנאדם משכמו ומעלה באמת!! אבל הבעיה שהוא לא כ"כ דתי ז"א הוא כן אבל הוא מתכחש לזה- הוא בא מבית דתי ולומד בישיבה אבל בפנים הוא מרגיש כאילו הוא מבזבז את הזמן על מצוות והוא רוצה גם להנות בחיים לטענתו.. רוצה לטייל בחו"ל בקיצור פשוט להנות.. ורק עוד כמה שנים זה מה שהוא אומר לחזור בתשובה להבין דברים אין לו כוח עכשיו לחזור בתשובה.. הבעיה היא שאני ב"ה בתהליכי חזרה בתשובה זה לא שהייתי חילוניה אבל לא התנהגתי כמו שצריך.. אני מאוד אוהבת את הקב"ה ומאמינה שהכל טוב והכל לטובה ב"ה!! אבל הבעיה שאני אוהבת אותו בצורה אחרת כמובן אבל אני עדיין אוהבת אותו מאוד ואני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד אני אוהבת אותו ומאמינה בו שישתנה ואני מנסה גם לעזור לו לחזור בתשובה אבל מצד שני אני מרגישה לפעמיים כאילו אני מתערערת.. לא ממש מתערערת אבל קשה לי המון פעמים איתו אנחנו שומרים על ההלכה אבל בכל זאת אני מרגישה לפעמים לא בסדר עם עצמי..השאלה היא מה לעשות?! להישאר איתו בקשר או להיפרד?? אני מטצטערת שזה נשמע כאילו אני מחכה לתשובה של פסיכולוג אבל אני מרגישה שהבעיה יותר בעייתיית מבחינה דתית אז אני מקווה שתוכל לעזור לי. וגם אם לא תודה על ההקשבה.
תשובה
בעזה"י
שלום,
אנח מוכן לומר את דעתי אבל היא איננה "דעת תורה" (מה גם שאינני בטוח שיש תושבה מוחלטת ו"דעת תורה" ברורה לשאלה שלך...).
דעתי העניה היא כזאת:
מערכת יחסים, קשר אמיתי חייבת להתבסס על חיבור של בני הזוג בתצורה האמיתית שלהם- כלומר, אסור שצד אחד ידרוש מהצד השני לוותר על האמיתות שלו ועל האישיות הפנימית שלו.
אם הקשר איתו פרושו שאת מוותרת על מי שאת, על האמונה שלך בריבונו של עולם ועל האמונה שלך בעצמך. אם זה אומר להחלש רוחנית, לוותר על האהבה והיראה שלך מריבונו של עולם- זה לא שווה את זה.
משום שבסופו של דבר, את תתחרטי על זה והוא יתחרט על זה ואת המרירות והצער שלך את עלולה להפנות כנגדו וכנגד הקשר.
זה נכון לגבי כל ויתור על משהו מהותי ומשמעותי בנשמה של אדם...
לכן, שלב ראשון עליך להחליט בדעתך שאינך מוכנה לוותר על האמונות שלך ועל הדעות שלך.
שלב שני- הבחור צריך להחליט מהו רוצה.
אינני מאמין באמירה כזאת "אהיה חילוני כמה שנים אכייף ואז אחזור בתשובה" זה מעיין מה שאמרו חז"לינו :האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה- זה לא עובד...
אם ה' הוא האלוקים לכו אחריו ואם הבעל הוא האלוקים לכו אחריו- אי אפשר לפסוח על 2 הסעיפים...
עליך לדבר איתו להבהיר לו קודם כל איפה את עומדת ואת הדילמה שלך (מצד אחד את מרגישה שיש ביניכם משהו מיוחד מצד שני את לא יכולה לוותר על מי שאת...) ושעליו להחליט. אם הוא רוצה להתחזק, לחפש, לשאול ולהתקדם- אפשר ללכת איתו גם אם זה יקח זמן מה.
אם אין לו רצון או לפחות רצון לרצות- חבל על הזמן...
ואגב, גם דתיים יכולים להנות מהחיים (ולפעמים אפילו לצאת לחו"ל).
במאמר המוסגר- נראה לי שהבחור גדל על תפיסה שמחלקת מצד אחד בין הדת,מצוות וחיבור לה' ית' ומצד שני הכיף הנאה והעונג- ולא היא...
צריך לשבור את התפיסה הזו...
בהצלחה
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם