שאלה
שלום..
נכון שזה אולי לא ממש קשור לעיניני הלכה או דת או משהו כזה.
אבל לאחרונה ממש מציק לי איזה ענין ורציתי עצה.. בזמן האחרון שמתי לב שממש קשה לי להיות לבד אני ממש מרגישה מחוץ לעינינים אני יכולה להכנס מזה אפילו לדכאון, אני תמיד חייבת שתהיה איתי איזה חברה טובה.. ושתהיה רק שלי! כאילו קשה לי עם זה שיש לי חברות שיש להם עוד חברות חוץ ממני.. מה זה אומר עלי? מה לעשות עם זה?
תודה רבה!!
תשובה
שלום לך,
אני דווקא חושב שזה מאוד קשור לדת. היהדות אינה רק דת של מעשים, מצוות וחוקים אלה היא מבקשת להיות דרך חיים שתעמיד אדם שעובד את השם בשלמות המסוגל להתמודד עם העולם ולהשתלב בו כחלק מבריות ה´ ולהתמודד עם עצמו בהכרתו כי הוא עצמו צלם אלוקים. רבים מדגשים את "ואהבת לרעך כמוך", שזהו ערך חשוב, אולם נוטים להתעלם מדבר פשוט- ואהבת לרעך כמוך פירושו לאהוב את האחר כפי שאתה אוהב את עצמך אך אם אינך אוהב את עצמך כיצד תוכל לאהוב את האחר?! כלומר, המשפט הזה מבקש מאיתנו קודם כל לאהוב את עצמנו, לחיות בשלום עם עצמנו, לקבל את עצמנו על כל פגמנו והלא רצוי שבנו. רק כך נהיה מסוגלים להתייחס באופן חיובי לסובבים אותנו.
אני חושב שהנושא שלנו הוא אהבה עצמית ויחסי שלום עם העצמיות שלך. הקושי שלך להיות לבד הוא קושי הנובע מהחשש לפגוש את עצמך. כשאת עם חברה ובמיוחד שאת עם חברה טובה ראשית, הפוקוס והריכוז שלך אינו רק על עצמך אלא גם על החברה וזה מרחיק אותך מחשבון נפש והתבוננות פנימית. שנית, היותך עם חברה טובה עושה את העבודה שאת היית צריכה לעשות לעצמך- חברים טובים גורמים לנו להרגיש מוערכים, שווים, יפים, מלאי תשומת לב וכאלה שהעולם חפץ בהם. האם יכול להיות שאת כל התחושות שהזכרתי אינך מספקת לעצמך?
הרבה פעמים אנחנו מרגישים חוסר ביטחון בעצמנו שנובע בעצם מכך שאיננו מעריכים ואוהבים את עצמנו. נובע מכך שהיינו רוצים את מה שיש לחברים שלנו ואיננו מרוצים ממה שיש לנו. לפעמים אכן ישנם נקודות בעייתיות באדם כמו נכות מסוימת שהוא היה רוצה בכל מאודו להיפטר ממנה ומדובר באמת ברצון אמתי. אלא שרצון כזה חזק ככל שיהיה, נכות קשה ככל שתהיה, אינה מעידה דבר וחצי דבר על האדם! אינה מעידה דבר וחצי דבר על תכונותיו ומעלותיו האחרות שהם וודאי טובות אלא שחיסרון אחד גרם לו להיות עיוור לעצמו, גרם לו לברוח מעצמו, גרם לו שלא להכיר בנקודות הטובות שבו. אני חושב שכדאי לעשות חשבון נפש אמתי ולברר עם עצמך מה את פחות אוהבת בעצמך וחשוב מכך את מה את כן אוהבת בעצמך. אספר לך משהו, אני מעביר סמינריונים לבנות בגילאי תיכון ובכל סמינריון, ולא משנה באיזה נושא, אני עושה להן תרגיל. אני מחלק פתקים ומבקש מהן לכתוב על עצמן דבר אחד שהן אוהבות בעצמן ואילו חמישה דברים שהן אינן אוהבות בעצמן. לאחר מכן אני מבקש להפוך את הפתק ולעשות את אותו הדבר רק על החברה שיושבת משמאל. לאחר מכן אני שואל מה לקח יותר זמן, לכתוב דבר אחד אהוב או חמישה פחות אהובים? ואז מתגלה תופעה עם מסר אדיר לדעתי- כשהבנות מתבקשות לכתוב על עצמן הם מצליחות למצוא במהירות חמישה דברים פחות אהובים ומתקשות למצוא דבר אחד אהוב, לעומת זאת, על החברה קורה בדיוק הפוך- הם מצליחות למצוא מהר מאוד דבר טוב שיש בה ואף מוסיפות עוד אולם מתקשות יותר במציאת חמישה דברים פחות אהובים. מלבד שקשה לנו למצוא בנו נקודות טובות וזה תופעה שכל אחד צריך לעבוד עליה גילינו דבר מדהים. בעוד שאנחנו עסוקים בלהיות לא מרוצים מעצמנו ומתקשים לראות את הדברים הטובים שבנו, כל אותה העת חיים לידנו אנשים שרואים בנו הרבה מאוד טוב, הרבה מאוד חיובי, אנשים שאוהבים אותנו למרות כל מה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו. אם הם, חברים ומשפחה, אוהבים אותנו ומכירים ביופי שלנו אין שום סיבה שגם אנחנו לא ננהג כך כלפי עצמנו. משמעות הדבר אינה שעליך לאהוב את עצמך בגלל הסיבות שהסביבה אוהבת את עצמך אלא משמעות הדבר שיש בך הרבה יותר טוב ממה שאת מוצאת בעצמך.
כשלומדים על מידת הגאווה יש המבינים כי ישנה בעיה בלחשוב על עצמנו דברים טובים, שיש בעיה בלהגיד לעצמי "בזה אני טוב, בזה אני יפה ומוצלח". אני חושב שהם טועים, אני חושב שלהיפך, הכרת המעלות שבנו תוך הבנה שהם מתנת ה´ ותוך הכרה בצלם אלוהים שבנו דווקא היא זו המאפשרת ענווה. ה´ העניק לנו יתרונות ובכך אנו חשובים ומוערכים. גאווה היא התייחסות למעלותינו כ"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". היא החצנת היתרונות שלנו כדי להתעלות מעל הסובבים אותנו.
אני חושב שהעובדה שקשה לך שחברה טוב שלך נמצאת גם עם אחרות היא בגלל שלפתע נעלם מוקד הערכה שלך. לפתע מה שהיה מעניק לך את התחושה שאת שווה וטובה מעניק זאת גם לאחרים.
אני חושב שהפתרון שלך נמצא בדיוק היכן שנמצא הקושי. אני חושב שהקושי והכאב הפנימי להיות לבד הוא בעצם היתקלות בחומה פנימית בדרך אל עצמך. יתכן כי את בורחת מעצמך הרבה זמן והבריחה הזו מתחילה להכאיב. אני חושב שאת צריכה ליזום רגעי בדידות. נסי לשבת עם עצמך וקודם כל לנסות להירגע. אחר כך להתבונן בתוך עצמך על כל אותם הדברים שמציקים לך ואחר כך לעשות רשימה בלב ובה הדברים שאת מעריכה את עצמך. חשבי על חייך, התבונני בעצמך, לאן שואפת? מהן רצונותיך? ולשלב בסוף תפילה כנה מעומק הלב לריבונו של עולם ולבטוח בו. את לא צריכה נוסח לתפילה כי הנוסח כפי שאני מבין יושב נמצא כבר אצלך בפנים.
אני חושב שהגיע הזמן לשבת עם עצמך ולגלות את המעלות הטובות שה´ ברא עיטר אותך בהן. זה לא קורה בן רגע ותהליך ארוך לעיתים אף קשה ומכאיב אך זוהי כריית מנהרה בדרך אל עצמך. בסוף את משוכנע כי תגלה מכרה של זהב.
כבקשת סליחה שלא צרפתי מקורות לדבריי אמליץ לך ללמוד את תורה רפב בליקוטי מוהרן של רבי נחמן מברסלב-http://he.wikisource.org/wiki/לקוטי_מוהר"ן_רפב
הדברים שהצגתי הינם הצעה אולם היא לוקה בחסר כיוון שאיני מכיר אותך ואיני מכיר את המציאות. אם את מוצאת עצמך מתברכת מדבריי מה טוב, אם לא ראי בכך הצעה בלבד. לסיום אומר כי אם את חשה כי את מוצפת תחושות ומתקשה להתמודד איתם וזקוקה לכלים ניתן לפנות להורים או ליועצת בית הספר ולבקש פניה לגורם מקצועי. אין צורך להתבייש בכך ואפילו להיפך, מי שהנפש שלו חשובה לו והוא משקיע בעצמו ראוי להערכה!
אם תרצי לשוב ולשאול, בשמחה רבה.
הקב"ה ברא בנו נפש ונשמה, הם כוחות חיים פנימיים ויפים ומיוחדים רק לנו. לפעמים הם מתכסים ואובדים אך הם תמיד שם בפנים, רק צריך למצוא אותם. חפשי, מצאי ותגלי עד כמה את יפה גם כשאת לבד.
נטעאל
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם