שאלה
שלום לרב!
כבר זמן מה אני מתלבטת אם לשאול/לספר על המחשבות שלי, כי חשבתי שזה פשוט לא בסדר לחשוב כך! אך זה מציק לי יותר מידי..
אני מכירה כ"כ הרבה אנשים טובים, צדיקים, אנשים מדהימים! שקרו להם אסונות מזעזעות.
מחלות, רצח וכו'.
אני יודעת שאין לנו שום דרך והבנה לדעת מה החשבונות של הקב"ה, ושהכל לטובה ותמיד מסיבה כלשהיא.
אבל.. אני מוצאת את עצמי מפחדת, האנשים המדהימים האלה חיו בביטחון מוחלט בה', בטחו בו בכל ליבם והאמינו שהכל לטובה! וזה לאחר שקרה להם אסון. ואחרי זה.. קרה עוד אסון ויותר גרוע!
אני בוטחת בה' לחלוטין, ואוהבת אותו יותר מכל דבר אחר, אבל אני מפחדת שיכול לקרות לי ולקרובים אליי משהו- ואז זה פוגע בכל הביטחון!
זה קצת מסובך אבל זה ממש מפחיד אותי (אני לא- לא יוצאת מהבית מפארנויות או משהו כזה..)
אבל אני אומרת "מי אני שלא יקרה כזה מקרה לחיים שלי!?"
תודה מראש,
=/
תשובה
שלום וברכה,
שאלתך מובנת ובודאי גם נחלת רבים.
אנסה לשתף אותך במעט ממחשבותי -
אכן אין בטחון שלא יקרה,
אבל במידה מסוימת לא אכפת לי מה שיקרה לי.
התבוננותי על החיים זה לעשות רצון השם ואם אני מפחד זה מכך שאיני עושה או בוחר או עומד בתפקידי בתחום זה.
אני מוטרד מביצוע תפקידי בעולם ומצד שני אני מרגיש "בידים טוב" - בידים של הקב"ה. לא אלמן ישראל
אפילו אם אני חושש מה יקרה לאנשים שחייהם תלויים בי, ורבים הם - אני בוטח בקב"ה שאם הוא יחליט שיקרה לי משהו הוא גם ימצא צינורות אחרים להחיות את אותם קרובים לי.
ישנו סיפור המיוחס לרמב"ן שהיה ילד חולה שנטה למות והרמב"ן מבקש ממנו שאחרי שיעלה למרום יתגלה לרמב"ן ויספר לו מדוע כך נגזר עליו. לאחר מותו הרמב"ן ממתין וממתין ולאחר זמן פוגש את הילד בחלום ושואל אותו למה זה כך?
הילד עונה שכאשר עולים למרום הכל ברור ואין בכלל מקום לשאלה.
מקווה שעזרתי מעט
דוד לוי