בטוח שווה לחכות עם הנגיעה עד החתונה?

שלום וברכה,
ראשית אנו רוצים להודות לך על מילות ההערכה! הן מאוד מחזקות אותנו!
שאלתך הועברה לשני משיבים, ולהלן תשובותיהם:

[תשובה א]: שלום לשואל!
אני רוצה לענות לך כמה תשובות, כי בלי שהתכוונת העלית בשאלתך כמה בעיות והנחות יסוד שהייתי רוצה לטפל בהן...
קודם כל – אני חושב שאתה טועה בדבר יסודי בגדול: אנחנו לא "שומרים נגיעה כדי שיהיה קשר טוב במגע הראשון עם אשתך" כמו שאתה כותב. אנחנו "שומרים נגיעה" כי ה' ציווה עלינו, שמלבד אשתך – אסור לך באיסור חמור לגעת בשום אישה אחרת, מלבד מקרים מסוימים כמו אחותך או אמא וכדומה.
חשוב להבהיר – זה [נכון] שאם נוגעים בנשים אחרות לפני החתונה (או גם אחריה, כי אם מותר לגעת באישה שהיא לא אשתך לפני החתונה – למה שיהיה אסור אחריה?), המגע הזה נהיה זול, ומבטא תאווה גופנית נטו, והוא [מאבד את היכולת שלו לבטא אהבה וקשר נפשי], אבל זו [לא] הסיבה שאנחנו נמנעים ממנו, אלא [רק] מפני שה' אסר עלינו. כמו שהסיבה שאנחנו לא אוכלים חזיר, או לא אוכלים ביום כיפור היא [לא] מפני שלא טעים לנו או שאנחנו לא רעבים (כי חזיר הוא טעים, וביום כיפור אנחנו כן רעבים), אלא [רק] מפני שה' אסר עלינו לאכול חזיר או לאכול ביום כיפור.
לכן – יכול להיות שבאמת [לא שווה] לנו לחכות עד החתונה, ואם כל החשבונות שלנו הם מה "שווה" לנו – אולי באמת לא כדאי לקיים חלק מהמצוות. אבל אני בטוח שגם אצלך החשבונות הם לא רק מה "שווה" לי – באופן גשמי וגופני, אלא גם ובעיקר מה יעשה אותי אדם יותר טוב, אדם שממלא באופן הטוב ביותר את השליחות שלו בעולם, אדם שקרוב יותר לה' – שברא אותנו באהבה, ובחר בנו מכל העמים לקיים את מצוותיו.

אבל אם בכל זאת אתה רוצה להבין את הטעם של הגבולות הרבים הנוגעים לתאוות המין, אפשר לנסות בצורה הזו:
משל למלך, שיש בידו אוצרות גדולים ועצומים של זהב, כסף ואבנים טובות. בנו של המלך יכול להשתמש באוצרות אביו וליהנות מהם כמה שירצה, בגבולות הטעם הטוב, ובתנאי שיזכור תמיד מי הוא זה שנתן לו את כל הטוב. דבר אחד יש באוצר המלך, שבו אין לבן שום רשות לגעת. את כתרו של המלך לא יקבל הבן לעולם – עד שימלוך בעצמו. הכתר שמור בחדר לפנים מחדר, ואפילו לחדרים החיצוניים אין בן המלך רשאי להיכנס! כל עוד לא הגיע זמנו למלוך – אין לו כל שייכות לכתר המלוכה!
כך גם אנחנו, וה'. ה' הוא המלך, ואנחנו בניו. כל אוצרות השמים והארץ שייכים לקדוש ברוך הוא, והם נתונים בידינו ליהנות מהם כמה שנרצה. כמובן – בגבולות הטעם הטוב והמוסר האנושי, ובתנאי שנזכור כי הכל הוא מתנה מה' ונברך אותו על כך. כתרו של המלך – מלכו של עולם, הוא הכוח שלו ליצור חיים חדשים. הכוח הנפלא שניתן לנו ליצור חיים חדשים בהולדת ילדים, הוא מעין כתרו של המלך. לא רק שאין אנו רשאים לגעת בכוח הזה עצמו עד שנקבל לידינו את המלוכה – עד שנקבל רשות ללדת חיים חדשים, אלא גם החדרים בהם מוחבא כוח זה – חדרי תאוות המין בצורותיה השונות, נעולים הם בפנינו!
אל החדרים הללו איננו נכנסים, לא כי לא יהיה לנו טוב ונעים אם ניכנס. אדרבה – אולי יהיה לנו נעים. איננו נכנסים כי אנחנו יודעים את מה שכל העולם שכח! אנחנו יודעים שכוחות המין הם כוחות קדושים, כוחות נעלים שמטרתם היא להידמות לקדוש ברוך הוא, וולהיות שותפים איתו. בטח אתה מכיר את מאמר חז"ל: "שלושה שותפים הם באדם: אביו, אימו והקדוש ברוך הוא". בכוחות שכאלו – לא נוגעים בלי הכנה מתאימה. תאר לך מה היה קורה אילו כל טיפש בשוק היה יכול לחבוש את כתר המלך, איזה בזיון ועצבות נוראה היא לכל אוהבי המלך! בדיוק כך קורה היום.
לצערנו הגדול – מחדירים לנו היום בכל דרך, ולכל מקום בלי שנוכל להתגונן, כמה נעימה היא תאוות המין, כמה קל להשיג אותה, כמה היא דבר חסר מחויבות, רק ליהנות וליהנות. כמובן, שלא תלך מחר חס ושלום לקיים יחסי אישות עם מי שאינה אשתך, אבל כל הנושא הזה נהיה קל בעינינו, ומזה נולד המושג המוטעה "שומר נגיעה" כלומר – נגיעה היא דבר פשוט ומותר, תראה איך כולם מתנהגים ומתלבשים, רק הנער הזה או הנערה הזו הם מיוחדים. הם "שומרים נגיעה". אוי לאזניים שכך שומעות! אוי לנו שאנו רואים בכל יום את הבזיון הגדול שמבזים את כתרו של מלכנו, את כוח ההולדה החבוי בתאוות המין.
לא קל להילחם נגד שטיפת המוח הזו, לא בגיל שלך, ולא בשום גיל אחר. צריך להחזיק חזק בידיעה, שכולם – כל השטופים אחרי תאוותיהם, הם טועים! הם מבזים את כתרו של המלך ומלבישים אותו לכל טיפש בשוק! צריך להתפלל לה', שנזכה לדעת את זה באמת, ולהחזיק מעמד ולא ליפול בכל הנסיונות שהתאווה הזו מביאה לנו. ברוך ה', יש עבודה לכל החיים...
אני מברך אותך שתזכה לעמוד איתן מול הרוחות הנושבות ברחוב, ולשמור את כוחות הבריאה שניתנו בך לזמן הנכון, ושתזכה להתחתן במהרה, בעתו ובזמנו, ולהקים בית על אדני התורה באהבה ואחווה ושלום ורעות.
דוד
davideinat@hotmail.co.il


[תשובה ב]: שלום לך,
שאלתך (אם הבנתי אותה נכון) הייתה שאם כל טעם איסור נגיעה הוא כדי לשמור על 'כוח אהבה', או – במילים אחרות – לא להתרגל לנגיעה בנשים, הרי שבכל מקרה אחרי כמה פעמים שאדם נמצא עם אשתו כוח הראשוניות מתפוגג ו"ממשיכים לתפקד כזוג רגיל", ואולי לא כזה שווה לחכות עד החתונה ואפשר קצת ל'השקיע כוחות' בנשים אחרות, או באשה שתהיה אשתך בעתיד.
ברצוני להוסיף עוד שתי סיבות לאיסור נגיעה, ואולי כך להסביר את האיסור בצורה יותר טובה. נעזר ברמב"ם להסבר העניין: הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה א מדבר על איסור נגיעה, ומצטט שני פסוקים: פסוק אחד מופיע בויקרא י"ח,ו: " אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְקֹוָק", ופסוק שני הוא פסוק מהמשך הפרק (פסוק ל): " וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם".
אם נסתכל יפה נוכל לראות שני טעמים שונים לאיסור נגיעה:
1. הדבר המביא לידי גילוי ערוה.
2. תועבות.
כלומר, ההלכה אומרת שאין לגעת בנשים משום שהדבר יביא לידי גילוי ערוה – ודבר זה יביא להפלות, לידות בגיל מוקדם, ממזרים ועוד מצבים לא כל כך טובים. טעם זה קשור בקשר הדוק לטעם השני – התרחקות מתועבה. אני מודע לכך ש'תועבה' היא מילה קצת קשה אבל האמירה היא שכאשר מגיעים לקשרים גופניים בין המינים, כשקשרים אלו אינם ממוסדים – הדבר פרוץ ולא ראוי. ולכן, בנוסף לטעם 'שמירת הכוח' ראוי לשמור על קשר אפלטוני (רוחני) עד שיבוא היום להינשא בכדי לשמור על חברה טהורה ומתוקנת.
אני חייב לציין שהטעם שלך באמת מביא למסקנה שאין כל כך צורך להקפיד על איסור נגיעה, ואולי גם עם הטעמים שלי (או של הרמב"ם) אפשר להתווכח, אבל בסופו של דבר אנו מקיימים מצוות משום שמדובר ברצון ה' – וכנראה שזה הדבר הנכון לעשות.
בתקווה לטוב, ובהצלחה במשך,
חבר מקשיב.