שאלה
כבוד הרבנים שלום, אני מרגישה מתוסכלת ומפוחדת מתוצאות הבחירות. אני רוצה לבכות רק כשאני חושבת על מה שאולמרט חושב לעשות לגבולות שלנו ולארץ שלנו. אני מרגישה מובסת ומנוכרת. אני מרגישה שאיבדנו כיוון, ואני פוחדת שגם אם העם יתאפס בעוד כמה שנים כבר לא יהיה לנו על מה להגן. אני מרגישה שהבחירות האלו קירבו אותנו לסוף ואני פוחדת מזה מאוד
תשובה
שלום רב,
אני בהחלט מסכים איתך לגבי התוצאות העגומות של הבחירות האחרונות. כל מי שמזדהה עם העמדה הפוליטית שלך מבין היום שחלקים נרחבים בארץ ישראל נמצאים בסכנה קיומית וחס וחלילה עומד להיות גירוש גדול של יהודים מנחלתם. הפוליטיקאים כבר מדברים על זה. אף אחד לא יכול לבא ולהבטיח לך הבטחות שוא של "היו לא תהיה". הדבר כבר קרה ויכול לקרות שוב. לאף אחד אין שום ערבות שהדבר לא יקרה היות ואין לנו היום נביאים. אולם עדיין אין זה אומר שאנחנו צריכים להרים ידיים. הגמרא בברכות (י.) אומרת "אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". ודאי שאין להשוות בין גירוש יהודים ללא פגיעה בגוף לאדם שעולה לגרדום אולם מהגמרא אנו לומדים שלעולם אין לנו להתייאש מלפנות לאבינו שבשמיים ובקש את עזרתו. עדיין לא התחילו דיונים על פינוי כלשהו כך שבכלל לא מאוחר מדי להתפלל לה' שהדבר לא יקרה.
כואב מאוד שמפנים יהודים מביתם ובמיוחד כאשר הדבר נעשה בהחלטת ממשלה יהודית. אולם זה לא מקרב אותנו חלילה אל הסוף. במשך אלפי שנים היהודים סבלו מרדיפות ורציחות. למרות כל בעיות שיש היום בדורנו אין ספק מבחינה ביטחונית אנחנו במצב טוב. וגם אם יתרחש גירוש נוסף חס וחלילה זה גם לא יהיה הסוף.
אכן המצב היום בחברה הישראלית לא נראה טוב בכלל. הקרע בין דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים רק מתרחב. הפערים האידיאולוגיים פשוט גדולים מדי. לדעתי זו אחת הבעיות הגדולות שלנו. מלחמת אחים זו אחת האסונות הגדולים ביותר שיכולים להתרחש כאן במדינתנו. עלינו לעשות הכל על מנת שהדבר לא יקרה. גם אם אנחנו נרדפים על ידי התקשורת והמשטרה עדיין, עד כמה שזה קשה וכואב אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להכות בהם חזרה. לא נגיע עם זה לשום מקום. להפך זה רק יחריף את הבעיה ויגרום להרחבת הקרע בעם. כשהאזרח הפשוט רואה בתקשורת מתנחל מרים יד על שוטר זה לא מעניין אותו מי התחיל וכמה השוטר פוצץ אותו קודם לכן במכות. ברגע שהוא רואה דבר כזה הוא מתמלא כעס על המתנחלים "פורעי החוק האלה" ללא הבחנה בין מתנחל אחד למשנהו. עד כמה שזה כואב אנחנו צריכים לעשות כמה שיותר מאמצים להתקרב לחילונים ולנסות לאחות את הקרעים. הדבר קשה אבל ניתן לעשייה. הבעיה הגדולה היא שאנחנו לא חיים איתם. אנחנו לומדים במסגרות חינוך נפרדים, גרים בשכונות נפרדות ואפילו בצבא הרבה מאיתנו משרתים במחלקות נפרדות. אנחנו צריכים לנסות להתקרב כמה שיותר לחילונים ולתחבר אליהם אבל כמובן בלי שזה ישפיע על הדתיות שלנו. בתור התחלה זה יפתור הרבה מהבעיות שלנו ויגרום להבנה שלהם כלפי האידיאולוגיה שלנו- דבר שהיום אין להם בכלל.
בתקווה שנזכה למאמר הכתוב "ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם" (עמוס ט',טו).
בברכה, יהושע, צוות ישיבת הר עציון.