בחירה חופשית ורצון ה'

שלום רב.
בשאלה היפה שלך, אתה בעצם מתייחס למציאות בה הקב"ה מתערב בבחירה החופשית שלנו. לתופעה הזו ישנן כמה דוגמאות בתנ"ך, ואפשר לחלק אותן לשתיים:
א. הקב"ה [שולל את הבחירה] לחלוטין, כמו אצל פרעה. במקרה כזה, האדם מרגיש שהוא פשוט לא יכול לבחור אחרת. פרעה לא מסוגל להוציא מהפה את המילה ´כן´.
ב. הקב"ה [משפיע על הבחירה]. במקרה כזה, האדם מרגיש שהוא בשליטה, אלא שיש משקל גדול יותר לאחד מהצדדים, מה שגורם לו לבחור בו.
להבנתי, השאלה שלך עוסקת באפשרות השניה, השכיחה יותר, ולזה הבאת דוגמה משמשון. בספר שופטים מסופר ששמשון רצה להתחתן עם אשה פלשתית למרות התנגדות הוריו, ´ואביו ואמו לא ידעו [כי מה´ היא]" (שופטים יד, א - ד).

אז קודם כל, בוא נעשה חלוקה ברורה:
[בתחום ההלכתי] ישנה בחירה חופשית לחלוטין, והקב"ה לא משפיע עליה בכלל. זהו יסוד כל התורה כולה, כפי שכותב הרמב"ם, כיון שאחרת לא ייתכן שכר ועונש. אם אני מוכרח לקיים מצוה או לעבור עבירה, זה לא הוגן שאקבל על כך גמול. זה גם די מגוחך שהקב"ה יצווה עלינו בתורה לנהוג באופן מסוים, בעוד שהוא עצמו מכוון את הבחירה שלנו.

אמנם הערת בצדק, שבמקרה של שמשון היה מדובר באיסור של נשיאת גויה, וזה קשה. אלא שחז"ל כבר אמרו ששמשון גייר אותה לפני שנשא אותה לאשה. ולכן, כנראה שהמחשבה ש´אולי ה´ רצה שאני לא אקום לתפילה´ היא סוג של תירוץ, כיון שזה עומד בניגוד לציווי התורה.

[בתחום האישי] ייתכן שהקב"ה ישפיע על הבחירה שלנו, אלא שזה נעשה מבפנים ולא מבחוץ. מה הכוונה? הקב"ה מדבר אלינו דרך הנשמה, ´חלק אלוה ממעל´. הנשמה היא האופי הרוחני, שהוא אישי לכל אחד, והוא בעצם קשור עם התפקיד שלך בעולם. כשאתה חש בנטייה לכיוון מסוים, כשאתה מלא רצון לעסוק בתחום כלשהו, אז יש לך סיבה טובה להאמין שזה באמת מתאים לך. אתה צריך לסמוך על הרגשות הטבעיים שלך, כל עוד הם עולים בקנה אחד עם מצוות התורה, ולא מתנגשים. אם מתחשק לך להשקיע בנגינה, להעמיק בהסטוריה, או להתמקצע בנגרות, לך על זה.

כמובן שגם התלבטויות כמו ´לאיזו ישיבה ללכת´, או ´איפה להתנדב בשירות לאומי´, נכללות בקבוצה השניה. למרות שהנושא הוא קיום מצווה, הרי שאין כאן ´אסור ומותר´, אלא שתי אפשרויות לקיום המצווה. כל זאת בתנאי, שהמקום אכן כשר לשירות לאומי, ובישיבה מלמדים תלמידי חכמים ללא רבב.

וכאן המקום להוסיף פרט חשוב. [עבודת המידות] שייכת לקבוצה הראשונה. כלומר, שאם עולות בי מחשבות יאוש ערב המבחן במתמטיקה, ´כי זה קשה וכבר אין כח´, יהיה פזיז מדי להחליט ש´הנה, כנראה מתמטיקה זה לא העניין שלי´. אדרבה, יש לי כאן אתגר להתאמץ, לעמול, ובזה כל הנפש שלי תתקדם, ולא רק הציון בתעודה. אני אמנף את כל עבודת ה´ שלי, בזכות הנכונות לעבוד קשה ולהתגבר על קשיים, במתמטיקה.

לכן, צריך תמיד לבחון בכנות וישרות פנימית: האם אני בורח מהתמודדות באצטלה של ´נטיה רוחנית´, או בוחר בצורה מפוכחת וענינית.

שים לב, שהדחיפה האלוקית מלמעלה מובנת לנו תמיד רק בדיעבד. אם נחזור לשמשון, הרי שהתנ"ך מתאר שהוא רצה את האשה הפלשתית כי היא ישרה בעיניו. הוא לא תפס באותו רגע את היעוד הגדול שנכון לו בזכות החתונה הזו. את זה הוא הבין רק בסוף הסיפור. כרגע, היא פשוט מצאה חן בעיניו, והקב"ה דחף אותו דרך הרגשות הללו.

בסופו של דבר, אין משמעות רבה להסתפקות ´האם ה´ גרם לי להרגיש כך או אחרת´, ובמילים אחרות: ´האם הנשמה שלי מדברת עכשיו, או שפשוט סתם מתחשק לי´. כל עוד זה בתוך הגבול החיובי, במובן הרחב של המילה, טוב ונכון שתכוון את דרכך לפי נטיית הלב.

בהחלט מסתבר, שבצמתים החשובים בחיים, יהיה שם קול פנימי שיכוון את הרצון שלך, בלי שתשים לב. ולכן, בשאלות הקריטיות צריך ליזהר שבעתיים לא להתעלם מהחשק הטבעי. במקומות האלה כבר נוגעים בחלקים היותר כמוסים של האישיות, ולהם השפעה רחבה על מכלול החיים שלנו. כאן, פשוט חובה להקשיב היטב למה שהלב שלנו לוחש.

יישר כח!
בהצלחה רבה, אבישי.
batelam@gmail.com