שאלה
שלום לרב!
אני בת 19.5 שיוצאת כבר חודש עם בחור בן 21.
אנחנו מרבים לדבר בטלפון והשיחות נורא זורמות.
בפגישה אתמול בערב החלטנו שאנחנו נותנים צאנ'ס אחרון עד "האסרו חג". לי נורא כיף הקשר, וגם הוא ציין זאת אבל הפחד שלו שאנחנו אוהבים את הקשר ולא את הבן אדם. השאלה שלי איך אני יודעת שזה זה? אולי בעצם אנחנו מפספסים את הזדמנות חיינו בזה שניפרד.(לשם נראה לי נושבת הרוח)
תודה מראש, למרות שזו שאלה לא הילכתית.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה.
שלומות,
אני מבקש להדגיש שקשה להתייחס לשאלה זו מבלי להכיר אתכם באופן אישי, ואם יש צורך, אשמח לסייע באופן אישי.
בנתיים, נראה לי שקדשתם מצווה שלא כתובה בשום מקום בתורה, בחז"ל, במדרשים, בקבלה ובחסידות!
וכי יש "מצוה להסתבך"? מה עם הטבעיות הנפשית, אם הרגש הפשוט, הישר והטהור? מה עם אהבה? קרבה? רצון להיות יחד? נעימות?
אם טב לכם יחד, אם לא מצאתם שום מגרעה המפריעה לכם לחיות יחד, אם לא מצאתם פרט אישיותי, תכונה הפוגעת ביכולת לחיות יחד,
אלה, סתם פחד וחשש מלווה אתכם,
התגברו וברכת ה' תשרה בביתכם.
ובכלל, משפחה זה לא תחרות ספורט, ופגישות אינן ריצת מרתון. מה פירוש "הקצבנו זמן עד...".
קשה לי להבין!
נכון, לא צריך למשוך קשר. אבל אם נעים וטוב, אלה שיש חששות, הזמן הוא הפתרון הטוב ביותר.
לפי תיאורייך - אל תמהרו להפרד.
בברכה,
שי