בורסה

אדם הקונה מניה הופך לשותף בחברה. אם החברה פועלת בשבת - אם כן הוא נהנה משכר שבת[להעירשהמ'ב בשיח הביא שדמי המלאכה מותרים כדמוכח מב'ק] ואף עובר באיסור "לפני עיוור" כאשר הוא משלם משכורות לעובדים בשבת .
אם החברה מלווה בריבית, יש בידו כסף ריבית שצריך להחזיר.
שאלת המפתח לגבי בעיות הלכתיות הנ"ל היא, האם בעל המניה נחשב ממש כשותף בחברה. על פי רוב, החברות הנסחרות בבורסה הם חברות בעירבון מוגבל מבחינת "חוק החברות" אין רכוש החברה מוגדר כנכסי הבעלים אלא ישנו מושג מופשט ,שמשמעותו הוא, שלבעלי המניות יש רק זכויות אבל עצם הרכוש אינו שייך להם.
לאור הגדרה זו חידש המהר"ם שיק (יור"ד סי' קנ'ח) שאין איסור ריבית, משום שהכסף שייך לחברה בע"מ. רבים מגדולי הפוסקים חולקים וסוברים שאין אפשרות הלכתית ליצור גוף כלכלי מנותק מהבעלים לכן כל השותפים בבעלות החברה הם בעלי רכוש החברה (מנחת יצחק ג'-א מנחת שלמה סי' כח', וכן שמעתי מהרב זלמן נחמיה גולדברג).
הרב פיינשטין בספרו אגרות משה (יור"ד ח"ב ס"ג) חידש שיש הבדל בין רכישת מניות בכמות גדולה שמאפשרת ממש שליטה בבעלות החברה לבין רכישה של מניות שלא מקנים אפשרות מעשית להתערב בהחלטות החברה. לדבריו צריך להקפיד לא לקנות מניות שליטה בחברות המחללות שבת ומלוות בריבית. (לעניין איסור "מסייע" , יש לעיין בשאלה מספר 43264).
חברה שיש לה היתר עיסקה, אין בעיה בכסף הריבית שלה וכן חברות בבעלות גוי. לעניין המקורות הלכתיים: קובץ סיני כרך נט' עמ' רכח', ספר תחומין כרך יד'. ספר מחקרים בהלכה וכלכלה "ריבית בתאגידים" (כרך א' הוצאת כתר קדומים).


תשובת הרב אריאל בראלי שליט"א דיין בבית דין צדק שע"י ישיבת ההסדר שדרות
תשובת הרב דרור:

התשובה גם במקרה החמור ביותר, שהחברה עצמה מתנהלת באופן של עבירה, כגון שיש בה חילול שבת, נראה שמשקיע רגיל במניות החברה, אינו עובר על "לפני עור" שהרי גם לולא כספו היתה נעשית העבירה. אמנם יש לדון בזה על איסור מסייע עוברי עבירה שהוזכר בדברי הראשונים תוס' בשבת (ג.) והרא"ש שם, והר"ן (שבת שם, ע"ז ו:), והובאו ברמ"א יו"ד קנא א', וכתב שם גם דעת החולקים וסוברים שאין איסור בזה. אמנם גם לדעת המחמירין מפורש בדבריהם שאיסור זה אינו אלא מדרבנן, ומה שאינו מהתורה משום מצות תוכחה ביאר בשעה"צ (שמז סק"ח) שמדובר שאינו יכול למחות בהם ולכן אין בזה מצות תוכחה מהתורה ואעפ"כ אסור מדרבנן, וכ"כ בכתב סופר יו"ד פג'. נמצא שהנדון שלפנינו הוא אסור דרבנן.
והנה מפשט דברי הרמ"א הנ"ל נראה שמצדד להקל שאין איסור מסייע אפילו לישראל, אמנם יש שכתבו שלא סמך על סברת המקילין אלא לענין גויים עע"ז כיון שהם עובדים בשתוף, שקל יותר, (עיי"ש בש"ך), וא"כ ייתכן שיש לנהוג כמחמירין.
ומצאנו באחרונים צדדים נוספים להקל באיסור זה של מסייע שנכונים לנדון דידן, כגון שמסייע לפני שעת העבירה (כת"ס שם), כמ"כ מחמת שאינו עושה את האיסור בדבר שנותן כמ"כ כאן האיסור אינו בכסף שמושקע (מהרש"ם ח"ב קפד), עיקר הכסף משמש לעבודה בימי חול ולא לשבת (מהרש"ם שם). בצירוף כל הצדדים הנ"ל, דהיינו שייתכן שהרמ"א פוסק כדעת המתירין, וגם לדעת המחמירין ייתכן להקל מהסברות הנ"ל, נראה שיש להקל. אמנם למעשה נראה שאם יש אפשרות להשקיע בחברה "כשרה" עדיף ואפילו לחזר אחרי זה, אולם כאמור יש להקל.
תשובת הרב דרור טויל שליט"א דיין בבית דין צדק שע"י ישיבת ההסדר שדרות