שאלה
יש לי חברה מאוד טובה, שהייתה דוסית, ממש כך.
כולה חצאית ארוכה, שמונה עשרה מטורף, באמת משהו מדהים שלא ראיתי כמוהו בחיי.
היא הייתה באמת מדהימה עם שמחת חיים אדירה, היה בה אור תמידי כזה, באמת אדם מדהים, רצתה להיות מדריכה בסניף, באמת אחד האנשים שאתה רוצה ללמוד מהם הכי הרבה.
היא החברה הכי טובה שלי ואנחנו בקשר מעולה.
השנה היא נכנסה לפנמייה ואני נשארתי באולפנה, הקשר התרופף אבל עדיין היה חזק, היינו נפגשות כל יום שלישי לערבית, מדברות, נשארנו בערך כמו שהיינו.
בנתיים סבתא שלה נפטרה והיא עברה עוד כמה דברים שהעיקו עליה.
בשבת האחרונה דיברנו ואז היא אמרה לי "דפנה, מאיפה את יודעת שיש בורא לעולם? תראי כמה רע הוא עושה לי, מה שווה כל התפילה שלי? מאיפה את יודעת שהוא שומע לך בכלל? אני כ"כ מנסה להתפלל בוכה על עם ישראל ותראי כמה שקט הוא מביא לי, שקט, רק שקט אני מקבלת ממנו" ואני הייתי בשוק, הסברתי לה שזה היצר שמשחק בה, והכל שטויות, לכי לעבוד את ה'
!
היא אומר לי "דפנה, הכל היה משחק,שום דבר פה לא היה נכון מאז ומעולם, תמיד שחקתי אותי, לא היה בי שום דבר אמיתי, אני לא מאמינה בשום בורא לעולם הזה."
עזרה.
אני מתחננת.
תשובה
שלום וברכה
בעולם האמונה אנו מוצאים מצבים רבים בהם הבניין כולו מתמוטט.
בדרך כלל הדבר מהווה הזדמנות גדולה: כמו כל בניין שמתמוטט נחשף הצורך בחפירת יסודות עמוקים יותר, ואז כשחופרים יסודות עמוקים יותר ניתן לבנות בתים גבוהים יותר.
עכשיו מעיק עליה משהו. היא ציפתה לסוג מסוים של התייחסות אלוקית, ונתקלה בכך שהקב"ה פועל אחרת ממה שהיא ציפתה. עכשיו צריך ללמוד משהו עמוק יותר:
צריך ללמוד מה הציפיות שלנו בכלל מהקב"ה* מה הציפיות שלנו מהתפילה* לאן התפילה יכולה להוביל אותנו וכדו'. אז מוצאים כלים אחרים ועמוקים יותר אל הקב"ה.
זה מה שכדאי שתציעי לה לעשות. לא לקבל את ההתמוטטות כפי שהיא, אלא להכיר בכך שהיא עומדת בפני הזדמנות אדירה שיש לה – לבנות אמונה עמוקה יותר וקדושה יותר. על כן, הדבר הנכון לעשות הוא להציע לה לשאול קודם את השאלה מפני מה המפגש עם הקב"ה הוא דווקא אינו מוחק את האישיות ואינו גורם לנו לשחק את עצמנו, אלא להפך – בונה אותנו באופן מיוחד.
זו העזרה הגדולה ביותר הוא שאת יכולה להעניק לה כדי להתקדם.
כל טוב ובהצלחה