בהמשך לשאלתי...האם עשיתי נכון?!?

ב"ה

רוב שלומות.
את ההחלטה עלייך לקבל, אני כמובן לא אחליט בשבילך, בודאי ללא ראיית התמונה כולה.
מהם האפשרויות העומדות בפנייך, לעניות דעתי:
אשפרות א'. להמשיך להיפגש, ולהתעקש על אי-נגיעה כשאת מחריפה את ההתעקשות, דהיינו: במידה והוא מנסה, את פשוט מודיעה לו שהפגישה נפסקה, ואת הולכת הביתה. הנימוק לא יהיה רק הלכתי, אלא גם של כבודך. כבודך כאדם וכאשה ויהודיה הוא לשמור על תומתך וכבודך. התנהגות זאת של נגיעות עשויה לגלוש הלאה {לא שזה לא חמור מספיק} ולסבך באופן קשה את המצב.
באפשרות זאת - את אינך חותכת את הקשר {האם כבר עשית זאת?}, אך מבהירה שאת בעלת הבית המוחלטת על גופך, ולך יש עקרונות ואת עומדת עליהם באופן הבוטה והברור ביותר.

אפשרות ב' - לנסות ולהבין מה פשר התנהגותו זאת? האם אין כאן איזשהו ניצול ייצרי ולא אהבה נפשית עדינה, שמכוונת לקראת הנישואין והחיים המשותפים. הדאיג אותי המשפט שהוא דורש שתחתכי. מה זאת אומרת, לא אין עניין בקשר?, הוא שווה נפש לאפשרות הזאת? הוא לא מבין שיש כאן בעיה? האם התנהגותו הינה רק החלקה שעליה הוא מצטער? או שיש כאן תפיסה מסויימת שלא מקבלת את העקרון הבסיסי של צניעות? אם משהו משאלותי מקבל תשובה חיובית, אז יש בקשר הזה בעיה רצינית, ואז בחני אם אין כאן יחסי ניצול? {מה יקרה לאחר שתתחתנו והוא יפגוש בחורה שתמצא חן בעיניו? כיצד הוא תופס את הדברים.
דרך אגב - גם במידה ומדובר על חולשה, האם אין חולשה מתמשכת ועיקבית מהווה בעיה? האם חוסר היכולת לכבד את פנייתך, גם אם הוא מאד מאר רוצה, לא מהווה קושי בסיסי ביחסי הכבוד, ההקשבה וההבנה שאליהם אנו חותרים, דרך אגב, בכל שיטחי החיים ולא רק בתחום המדובר?!

אני מקווה שאני עוזר לך לסדר את מחשבותייך.

בברכת הצלחה
רפי פוירשטין