שאלה
שלום.
שמי .בת 18 (בשרות לאומי)
אני כותבת לך בכוחות האחרונים שנותרו בי.
בדמעות רבות ובכאב גדול.
מאוד קשה לי לנסח את זה בכתב.אני מתנצלת מראש אם זה לא מובן.
אולי אני יתחיל מהסוף-
התפילה לשי לה' בחודשים האחרונים היא שהוא יקח אותי מהעולם הזה.וכמה שיותר מהר.
כל לילה אני הולכת לישון בתקווה לא לקום בבוקר הבא.
התפילות שלי הם פחות מסדור-ויותר בכי שובר לב וזעקות של ייסורים.
קשה להגיד ממתי הכל התחיל.
היציאה לשירות הלאומי הוותה בשבילי מפלה גדולה.
ממש התרסקות .היכרות עם עצמי מזיקה לי בצורה בלתי הפיכה. על מה כל הבכי???
על העולם הזה,הרע.המורכב.המסובך. אני מרגישה סוג ב' של ה' בכל דבר.
ואולי הפניה העיקרית שלי היא על זה-כשאני בוכה.אני לא מצליחה להרגיע את עצמי בשום דרך.כל רגע עולה לי עוד מחשבה שרק מגבירה ומגבירה את הבכי.אני מרגישה שהנשמה שלי הולכת לצאת ק מהבכי הזה.מהכוחות שהולכים ואוזלים.
עכשיו ישבתי לכתוב אחרי שחצי שנה אני שומרת הכל בתוכי.
אף אחד לא יודע ואני הולכת ודועכת.ממש ככה.
מילדה שמחת חיים-הפכתי לילדה שלא אוכלת ולא שותה.לא ישנה בלילות.בוכה ובוכה.
ומזיקה לעצמה.חושבת על התאבדותאבל מפחדת לעשות צעדים בעניין.
ולא.אני לא ילך לפסכולוג (צריך אשור הורים ואני לא יספר להם כלום)
המציאות חיים שלי גדולה עלי.ואני לא מצליחה למצוא נקודה אחת של אור.אני מתחננת לה' שיעזור לי לצאת מכאן.מהמקום החשוך הזה.אבל אפלו אדם שיבין אותי אני לא מוצאת.
אני מרגישה שהנפש שלי מתייסרת כל רגע שהיא פה
זו הברירה האחרונה שלי-לכתוב לכם.
בדמעות.בלב מלא ייסורים ודאגה.
סליחה שזה ככה נשפך ולא מובן.
תשובה
שלום
אני מבין את הכאב שלך, ורוצה לחזק את ידייך.
החיים באמת קשים לפעמים, יש אתגרים גדולים, והכאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
לפעמים החיים כה קשים לנו, עד שאנו זועקים כדברי בית שמאי ´נוח לו לאדם שלא נברא משנברא´. נראה לפעמים כי החיים אינם שווים את הכאב בהם.
הכאב שלך הוא אמיתי, וטוב שאת משתפת אחרים בו.
אך המשפט השני של בית שמאי הוא ´ועכשיו שנברא יעסוק בתורה´. בית שמאי מלמדים אותנו שעלינו לקחת אחריות על העולם הכואב, לא לברוח לתהומות הדכאון והאבדון אלא לעשות הכל כדי לצאת מהעצב ולתקן את הבעיה.
חובה עלייך לדאוג לחייך, להציל את עצמך מהדכאון.
ד´ איתך בכל, הוא אביך וברא אותך כביתו, נתן בך כוחות עצומים שעדיין אינך יודעת שקיימים בך.
כדי להתעודד, עשי כמה צעדים בהקדם-
א.שתפי חברה קרובה בכל מה שעובר עלייך. זו יכולה להיות אמא, חברה, מורה, רבנית.
ב.התפללי לד´ מחדרי ליבך, שתפי אותו בכאב, ובעיקר הפנימי שהוא איתך, בכל צרתך גם לו צר.
ג.חזקי בתוכך את ההבנה שבריחה מתיקון המצב רק תחמיר את המצב. גם בריחה מחוץ לחיים, תחמיר את המצב, היא תזיק לנשמתך ולקרובייך, ולא תתקן את מה שבאת לתקן בעולם.
ד.התגברי על החשש וגשי לפגישה עם פסיכולוג. אין צורך באישור הורים, את בת 18. גשי לרופא שלך, ובקשי הפניה לפגישה כזו. דרשי ממנו שלא לספר להורייך, והוא לא יעשה כך, הוא מחוייב לסודיות. את מוכרחת להפגש עם אדם שיטפל בכאב שלך, ויעזורלך לרפא אותו.
אל תדאגי, תהיי חזקה. כל הקוראים את השאלה שלך איתך ומחזקים את ידייך. ספרי לנו בזמן הקרוב על התפתחות לטובה.
בהצלחה