בדידות רוחנית

נשמה טהורה,
כפי מה שמובן ממכתבך, הבעיה איננה ברובד הרוחני והאמוני. לא שם את מחפשת תשובות ולא שם תמצאי אותן. מה שאת מתארת זה בעיקר חוויות פנימיות נפשיות, שהקשה בהן היא בדידות.

לפני הכל אשרייך על ההתחזקות וההתקרבות אל השם יתברך, דווקא מתוך סביבה לא אוהדת. כשאדם זוכה להחזיק באמונתו ועקרונותיו מול חברה עם עקרונות מנוגדים לשלו, הוא בונה חוזק גדול בתוכו, ממש כשם שעשה היהודי הראשון – אברהם אבינו.

מצד אחד, בוודאי שיש חשיבות גדולה לחברת אנשים קרובים ומבינים לליבך, לפחות אחד. ורבי נחמן מציב את ההכרח בחברים קרובים כיסוד לכל התקדמות אמיתית. כשאנחנו מחפשים את המקור לדברים בדברי חז"ל, אנחנו מוצאים הוראה מאד ברורה: "קנה לך חבר". הווה אומר, אל תחכה שזה יקרה לך, תעשה כל מאמץ לזכות בחבר אמיתי. ובוודאי אין לי ספק שאם תחפשי, תמצאי חברות טובות אפילו בסביבה הקרובה לך, אם בשיעורי תורה ואם בחוגים או מקומות מפגש של נשים שנמצאות כמוך בתהליך של חיפוש, התחזקות ולמידה. והיום יש, ברוך השם, גם באזורים חילוניים, מרכזי לימוד ומפגש מסוג זה.

מצד שני, תחושת הבדידות לא תמיד נפתרת בחברת אנשים. והבדידות הכי קשה היא זו שאדם חווה דווקא לצד אנשים קרובים לו, אפילו בני זוג ומשפחה. ולכן, גם אדם שמוקף חברים וגם אדם שחוזר לבית ריק, צריכים ללמוד לטפל בחוויית הבדידות והמסכנות גם בינם לבין עצמם, בלי קשר לפיתרון חיצוני של חברה. אם אדם מרגיש בודד עם עצמו, יש סיכוי סביר שהוא ירגיש כך גם בחברת אנשים. והעבודה שנדרשת כאן היא ללמוד לאהוב את עצמי ולהרגיש טוב ושמח עם עצמי, בלי קשר לשום דבר חיצוני.

איך עושים את זה? קודם כל צריך להבין עם עצמך שהפיתרון נמצא בפנים ולא בחוץ. להתפלל לשם שיחזק את אמונתך שאת יכולה להיות שמחה ומאושרת גם עם עצמך. ובפשטות לחפש דברים שמשמחים אותך ומעשירים אותך ולעסוק בהם אפילו מעט באופן יום יומי, אם זה לימוד או תחום יצירתי שבו את נותנת ביטוי לכישרונותייך, ציור, נגינה, קריאה. ואם זה לערוך שולחן יפה עם כלים יפים ופרחים ולהכין לעצמך בכיף אוכל שאת אוהבת, לשמוע מוזיקה שאת אוהבת. ולנסות לחוות את עצמך מאושרת ללא המחשבה שרק חברת אדם נוסף תגרום לך אושר.

אני חושב שתוכלי גם לקבל הרבה חיזוק ועידוד מהשיעורים והאירועים של "לב הדברים". את מוזמנת להכנס לאתר:
http://www.levhadvarim.com/

השם איתך
ארז