שאלה
לכבוד הרב שלום.
אני לא יודע כיצד לפתוח את דברי, משום שברור לי שאין ממש כפרה על מה שאני עומד לכתוב, ואין לי מושג כיצד להכיל את הדברים.
נדמה לי, שיותר משאני מחפש תשובה פרטנית, אני מחפש אוזן קשבת, שאולי תוכל להכיל ולו במעט את המעשה הנורא שאני מרגיש שעשיתי, ועם זאת מבלי לדחות אותי כליל כמגיע לי, ואולי לספק לי הדרכה מעטה כיצד עלי לנהוג כדי לתקן את דרכי המעוותות.
אני לא יודע מהי תחילתו של הסיפור, כיוון שודמני שאין באמת נסיבות מקלות לעניין ואני בעיקר מנסה לשכנע את עצמי.
אתחיל מהשורה התחתונה שהיא זו שגורמת לי להרגיש שבכנות אין לי יותר מקום בעולם כיוון שלא ראוי לשכמותי לחיות כאן.
אני יוצא עם מישהי כבר למעלה משנה וחצי, אני אוהב אותה מאוד, והיא אותי, ועם זאת, בימים האחרונים בגדתי בה עם אישה אחרת (לא קיימנו יחסי אישות,אבל זה היה מספיק גרוע), ואני יודע שאני מוכרח לספר לה, אך אני פשוט מפחד.
לא שיש כאן נסיבות מקילות כפי שאמרתי, אך אני חושב אולי שזה מכלול שלם דפיקות באישיות שלי, ולכן צריך לראות זאת בפרספקטיבה כוללת אולי מתוך כך הרב ימצא עבורי תקנה מסויימת.
לפני שלוש שנים בהיותי בצבא, חליתי במחלת הקרוהן, אשר השביתה אותי למספר חודשים, שבהם לא יכולתי לצאת מהבית, לא יכולתי לנהל שגרת חיים נורמלית, מה שהוביל להתדרדרות רוחנית (לתחושתי לפחות).
ללאחר מכן, שוחררתי מהצבא, והחלטתי לחזור לישיבת ההסדר שלי, ותוך כדי כך למצוא עבודה, מתוך מחשבה ותחושה (לאחר התייעצות עם רבותי), שזה הדבר הנכון לעשות באותה עת.
באותה תקופה גם, הורי לא דיברו איתי עקב יחסים קשים ששררו בינינו (ולפני מספר חודשים חזרו לתקנם, אגיע לכך).
לצערי באותה עבודה לאחר מספר חודשים, בהם המצב הרוחני שלי לא השתפר עקב כך שאותה עבודה לא אפשרה לי להתקדם בעולם הרוחני שלי, נפלתי לראושנה עם בחורה אותה הכרתי במסגרת העבודה (לא שכבנו, אך שוב זה היה מספיק גרוע).
ניסיתי להתרומם מאז, להתחזק בעבודת ה' שלי, אך התחושה הייתה שאני לא עושה מספיק, ובעיקר שאני לא מצליח ליצור מציאות ראויה לכך.
לאחר מכן הכרתי את חברתי שאיתה אני יוצא כעת.
בתחילת הקשר שלנו סיפרתי לה על כך שנפלתי בעבר עם מישהי אחרת, וייחלתי שאנו נהייה מספיק חזקים על מנת לשמו על עצמנו בקדושה וטהרה.
לצערי זה לא קרה, ובקשר שלנו היו עליות ומורדות, לא תמיד הצלחנו לשמור נגיע
תשובה
שלום
אני מבין את הכאב שלך ואת הצער והחרטה, טוב ששפכת כאן את ליבך, שדאגה בלב איש- ישיחנה.
אכן בגדת באמון חברתך, והיית חלש. עליך לספר לה את המקרה הזה בעיקר בשל היותו חוזר על עצמו, ועליה לדעת בבירור שהיא מתחתנת עם אדם שיש לו חולשה בזה ועליה להחליט אם זה רצונה. אל תעלים ממנה את המידע הזה, היה הוגן ומה ששנוי עליך אל תעשה לחברתך.
עולמך הרוחני יכול להשתקם, והכל פתוח בפניך. אם תחליט שאתה מושל ביצר ותתחיל ללמוד מסילת ישרים ולעמול על מידותיך, תוכל לחזור בתשובה ולעלות במעלות התורה והיראה.
מאידך, אם תוותר לעצמך ולחולשות שלך, תהום רבה פעורה תחתיך. ההחלטה בידיך.
לך לישיבה, אל תתבייש. לכל אחד יש קופת שרצים תלויה מאחוריו, זה מה שהופך אותנו לבני אדם. השאלה היא אם אנו מסוגלים להמשיך הלאה ולהתקדש ולא ליפול לבאר השחת של העצב והדכאון שבחטא.
חזק ואמץ, עשה מעשים נכונים והתקדם.
בהצלחה