שאלה
כבוד הרב. אני נשואה .... בגדתי בבעלי בשלוש מערכות יחסים. כאשר על שתיים מהן,ע"פ מה שקראתי בתשובותיך הקודמות, העונש הוא כרת. קראתי בעיון את תשובותיך. איני מנסה להצדיק את מעשיי,מכיוון שאין להם כל הצדקה. אני מרגישה שפלה ,נבזית ולא ראויה ושאין לי מקום בעולם הזה. אין לי אם מי להתייעץ ואני גם חוששת. אני אוהבת את בעלי מאוד ומצטערת מעומק לבי על מעשיי הנפשעים. אני דואגת לבעלי ולילדיי ורוצה לנסות ולכפר על מעשיי. אין ביכולתי לספר לבעלי. הדבר ישפיע עליו בצורה קשה ואם נתגרש חלילה הדבר ישפיע גם על ילדיי . אני מדוכאת ובוכה הרבה ומרגישה ששמחת החיים נשאבת ממני בעוצמה רבה. מובן שאני מכירה בחטא ומבקשת מהשם יתברך שאני אשא פיזית בעונש הנדרש ולא אפגע חלילה במישהו אחר. אני אישה מאמינה,לא דתיה . לאחרונה בעלי התחזק והחל לשמור שבת . לי קצת יותר קשה ללכת בדרך זו מכיוון שאני מרגישה סוג של צביעות בעיקר לאור מה שעשיתי אולם אני משתדלת לכבד את רצונו.חזרה מלאה בתשובה גם תביא לתהיות ואף לניתוק מבני משפחה אחרים. אציין שעברתי הפלה עקב סבירות נמוכה מאוד אמנם שהילד לא מבעלי. היו לי מקטרגים ורועצים מהצד שלא כדאי ללדת בגיל כזה והדברים התגלגלו לידי מעשה שעד היום אני לא שלמה איתו וגם לא בעלי-הוא שמע על הסכנות הטמונות בהריון מאוחר וקיבל את החלטתי בעל כורחו. אציין שלא ידענו עד כמה חמור מעשה הפלה. הרופאים טענו שבשלב כזה גם דתיים עושים הפלה. מבחינתי רוצה עוד ילד מבעלי אך איני יודעת אם אני ראויה לכך והאם פספסנו את ההזדמנות שניתנה לנו מלמעלה ,על אף מעשיי. אני יודעת שמגיע לי לשמוע דברי תוכחה ולהענש בהתאם. אני מחפשת דרך לכפר על מעשיי על מנת שאף אחד לא ייפגע. לא ידעתי שהמעשים על פי ההלכה כה חמורים,כמובן מעבר לאימון הבסיסי בין זוג נשוי. אני במקור אישה טובה מבית טוב. אין לי מושג למה דווקא אני נקלעתי למצבים כאלה. אף אחד לא יאמין שלי זה קרה. אני ידועה כאחת שנעימה לבריות ,אכפתית ונוטה לעזור ואת זה אני אומרת רק כדי שיהיה לך פרופיל כלשהו על אישיותי. היו לי מכשולים בדרך בהם בהחלט לא עמדתי. מתביישת על כל צעד ושעל בדרך הנלוזה ומבקשת ממך לתת לי עצה כיצד לכפר על מעשיי,מבלי לפרק את הנישואין? האם בשלב זה מגיע לי להכנס להריון ולהביא עוד ילד לעולם? מי יתן ואזכה לסליחה מהשם,שהרי מבעלי היקר אין ביכולתי לבקש זאת. אציין שמצב רוח
תשובה
שלום
טוב שאת חשה שעולמך חרב עליך, עלייך לזכור עד יומך האחרון את העבירה, ולהתחטא לפני רבונו של עולם מטומאתך, חטאתך נגדך תמיד.
על פי ההלכה, יש מחלוקת אחרונים מסועפת במקרה בו הבעל אינו יודע והאשה יודעת, האם היא יכולה להמשיך לחיות איתו או לא, ובנוסף האם מחוייבת לומר לבעלה או לאו, וגם מה הדין לאחר שאמרה לבעלה, האם בכלל יכול להאמין לה או לאו.
והעולה מדעת רוב גדולי האחרונים שאת חייבת לומר לבעלך את מה שעשית, ויתכן שיאמין ויתגרש ממך, ואדרבה זהו עיקר מהלך החזרה בתשובה שלך.
אולם לאחר שסיפרת לו, הוא אינו חייב להאמין לך, ואדרבה יש עניין שיטיל בדברייך ספקות ואימרי לו שיפנה אלי להסבר ואדריך אותו. ואם אינו מאמין לך למרות שסיפרת לו, אזי אינו חייב לפרוש ממך, ולדעת חלק מהאחרונים גם את אינך חייבת לפרוש ממנו, אלא מספיק שמעתה לא תיזמי יחסי אישות אלא רק תגיבי אליו.
אולם גם בשאלה עצמה אם הוא יכול להאמין לך בימינו נחלקו האחרונים, ולמעשה הדבר תלוי בנימוק שהוא נותן לכך שמאמין לך.
לא היית צריכה להפיל את העובר רק בשל החשש שהוא אינו מבעלך, שהרי רוב בעילות הולכים אחר הבעל. ועוד, שגם ממזר אסור להפיל.
במקרה שלא יאמין לך בעלך, תוכלי להביא עימו עוד ילד, אך ביוזמתו ואת תהיי כקרקע עולם בלי יוזמה.
ולסיכום-
עלייך לעשות תשובה מעומק ליבך, להתוודות בפני ד´, ובעיקר לתקן את הגורמים לנפילה הגדולה: לפרוש מהחברה הרעה שגרמה לתרבות כזו של חוסר צניעות, להפסיק לקרוא עיתונות חילונית של פריצת גבולות הטהרה ותרבות של חוסר קדושה כגון ´לאישה´, וגם דברים שנראים דתיים כ´מוצש´ וכד´ אך בעצם גורמים למיעוט יראת שמים.
יש להפסיק לצפות במדיה שמחנכת לזלזול בנאמנות האשה לבעלה כגון סדרות רומנטיות בטלויזיה. ובמקום זה להתחזק בלימוד תורה ומוסר, ובחינוך הילדים לאהבת תורה ועדינות החיים.
בהצלחה