אפשר להסביר קצת על אלול?

בס"ד

שלום צדיקה!

אכן, חודש אלול כבר הגיע, או יותר נכון – כבר בשלבי הגמר, ואנחנו מתבלבלים לפעמים ולא יודעים מה לעשות עם עצמנו, וראשי תיבות אלול הופכות להיות ל[אוי לי ואבוי לי].

ואז את מגיעה ואומרת – טוב, מה איתי? אני לא יכולה לשבת בשקט בלי שאלול "יזיז לי" את הנשמה. אבל איך עושים את זה?

אני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו לענות ביחד על שאלתך בצורה הטובה ביותר.
תתכונני לתשובה קצת ארוכה כי זה נושא רחב.

[מעשה ב...]
מעשה ביוסל´ה שנסע במכוניתו בכביש 1 מעיר הקודש ת"א לעיר הקודש ירושלים.
לפחות פעם אחת בימי הסליחות להתפלל בכותל...

והנה, באמצע הנסיעה, כשאין אף נפש חיה על הכביש – המכונית התחילה "לזמר", עד שבסוף נתקעה.
["ברוך הנותן ליעף כוח"] לגרור אותה לבד לצד הכביש, כדי שלא תהיה חלילה סכנת נפשות.

[ניסיונות נואשים]
מה יוסל´ה לא ניסה לעשות כדי לתקן את הרכב...
בהתחלה ניסה להתניע את המכונית שוב ושוב עד שנמאס.
אחר כך בדק את המנוע של הגרוטאה הזאת – ונזכר בגברי בנאי מהגששים, שנקרע מצחוק כשאמרו לו: "היה מנוע!".
הגיע הזמן לשלוף את הטלפון הסלולארי לקרוא לגרר, אבל כנראה יש ליוסל´ה מזל ביש – [אין קליטה].
מה עוד נשאר לעשות?

[עברתי ליד]
והנה באה ממש משומקום, מתוך החושך והערפל משאית כלשהי, ויוסל´ה קופץ וצועק ["היי! הצילו!"].
המשאית נעצרת, ומתוכה יוצא בנאדם חביב למראה שאומר: "שלום אחי! עברתי ליד... אני מבין קצת במכוניות. רוצה עזרה?".
כשהגיע לכותל אמר יוסל´ה: "וואלה, [טוב להודות ל – ה´] ולהגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות...".

[רב החובל]
אם תקראי בפעם הראשונה את ספר יונה, ממש תהיי במתח מתמיד (טוב, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים...).
הסערה גוברת, הספינה מיטלטלת ועומדת להישבר, המלחים בלחץ, ו – יונה הנביא [ישן לו] בירכתי הספינה!
רב החובל בא אל יונה ואומר: "מַה לְּךָ נִרְדָּם?! קוּם קְרָא אֶל אֱלוקֶיךָ!" (יונה פרק א´ פסוק ו´)

את סיפור יונה אנחנו קוראים ביום כיפור – שיא אלול (למרות שהוא בתשרי) = שיא החזרה בתשובה.
אז מה הוא בא להגיד לנו בעצם?

[קריאה]
צריך להבחין בפסוק שקראנו במילים – "קום קרא".
רב החובל, שזה בעצם אנחנו – צריכים לקרוא [לעצמנו] שנקרא לאלוקים, שמא "נישבר".
אנחנו צריכים בשביל זה לקרוא לעצמנו – חבר´ה, משהו לא-מי-יודע-מה הולך כאן... צריך לבדוק את זה.
ואם באמת נראה שמשהו לא בסדר מבחינתנו – נקרא לקב"ה שיעזור לנו להתגבר ולחזור אליו.
אם הצלחנו לקרוא לעצמנו – עשינו צעד גדול וחשוב בחזרה בתשובה.

[למה באמת...]
נו באמת... למה שקב"ה ירצה להקשיב לי? אני לא אברהם אבינו, ובינתיים גם לא גדול הדור הבא...
כאילו, אני אפילו לא יכול [לספור] את העוונות שלי, אולי הם, לא עלינו, "כחול אשר על שפת הים".
ואם תגיד לי את דברי הרמב"ם על ניקיון בעזרת עזיבת החטא, חרטה וידוי וקבלה לעתיד, אז אשאל שאלה:
מי אמר לך שפעם הבאה, אחרי אלול ויום כיפור, אני לא אפול? מה, אתה נביא? יש לך "רוח הקודש"?

[הרב קוק]
אחד מהדברים שהרב קוק זצ"ל הנחיל לנו לגבי חזרה בתשובה הוא – שלפעמים אנחנו קצת טועים בהגדרה.
עיקר העבודה בחודש אלול ובחזרה בתשובה הוא התעסקות [בפנימיות] – שיפור דווקא של הצדדים [הטובים] שבנו!

במקרה של כל אדם = אברהם, גדול הדור, וכן, גם אנחנו הקטנים – החטאים רק [חיצוניים!] לא האדם עצמו.
לכולנו תמיד יש את אותו דבר – נשמה א-ל-ו-ק-י-ת. כל בוקר: "נשמה שנתת בי, טהורה היא! כרגע לצערנו, היא מכוסה עם מחיצות שמפריאות...

אנחנו צריכים להנחיל את העובדה הזאת טוב בראש, להיות מודעים [לעצמנו], שזה רק חיצוני – ושאנחנו יכולים להתגבר!

[שאלת המיליון]
אחת מהשאלות ששואלים את האדם בסוף חייו היא – "נשאת ונתת באמונה?". מה זה אומר?
ה"אש קודש" דורש: נשאת – בימים ש"הולך לך", נתת – גם בימים שלא "הולך לך", האם התאמצת [בעצמך] ללמוד ולעשות?
ועוד שאלה: האם בשני מצבים אלה, בין כשהיה לך טוב ובין כשלא – [האם האמנת] שהכול מאת ה´, ושהוא עושה הכול לטובה?

אז בקשר לחזרה בתשובה – גם אם לא "הולך לנו" כל יום, אנחנו צריכים להמשיך להתאמץ ולדעת שהקב"ה איתנו.

[נ"צ]
התאמצנו כל אלול, ביום כיפור ממש התנדנדנו בתפילות כמו לולב, ואחרי זה – ["ווופ!"] נפילות...
למה? לאן נעלם כל המאמץ שהשקענו? מה, עבדנו על עצמנו? או, גרוע יותר – [על הקב"ה]?

רק בואי נביט לשנייה בשאלה שלך: "בבקשה..." = רצון להתקדם. אז כנראה שהיה לנו באמת משהו. אז, לאן זה נעלם?
אנחנו צריכים לדעת שהרצון הזה שהבענו לא אבד – הוא איתנו כל השנה.
עכשיו לאט לאט, בקצב שלנו, נתקדם במהלך השנה וננסה לממש את הרצון הזה, את מה שחווינו באלול ובכיפור.
אנחנו בשלב של "קריאת כיוון", הצבת יעדים, שאיפות. בזה עוסקים בעיקר ימי התשובה.

[אם נצליח אז...]
אם נצליח ב"ה לעבוד על הרצון לשוב לעצמנו ולקב"ה באלול, נצא עם [רווח כפול]:
האחד - שלא נתייאש מהנפילות שבאות לפעמים אחרי יום הכיפורים.
השני - הצלחנו להתרומם לשאיפות כה גבוהות שלא יעזבו אותנו אי"ה אף פעם...
נתרומם הרבה, וממש לא נתייאש מהעתיד.


[פעולות]
"ונתנה תוקף" – נבדוק את חיינו, מה מפריע? מה אנחנו הכי רוצים ומבקשים?
נפעל בשיטה "לדוד ה´ אורי וישעי" פשוט [נדבר איתו] בשפה שלנו, עם המלך, שהוא גם אבא שלנו, ידיד נפש.
הרי כרגע "המלך בשדה" ונמצא איתנו ביחד – אין סיבה שהוא לא יקשיב.

מאיפה תתחילי? אולי מזה שתגידי לו את מה שאמרת לנו:
"נכנס אלול וזה מזה לא מזיז לי... כאילו, בסדר, אז ניכנס אלול. מה אני יכולה לעשות?!
אתה יודע כמה שזה משגע אותי שאני פשוט לא מסוגלת לחוש כלום, להרגיש כלום...?!".
תראי בעצמך שזה ייפתח, כמו סכר שנפרץ. אפילו 5 דקות ביום של התבודדות [ברגש] עם עצמך (לאו דווקא בשדה) יעזרו.

אם נשבור את השגרה באלול לקצת רצינית יותר, נצליח לדבר אל הקב"ה באמת, ואולי גם "לשמוע" אותו.

[מהלך עלייה]
זמן החזרה בתשובה הוא רגע קט, אבל ההתעלות שלאחריה לוקח זמן רב, ואולי כל החיים.
וזה בסדר גמור! הקב"ה [לא] מחפש תוצאות, ואנחנו לא "דופקים כרטיס" אצלו. הקב"ה רוצה רק דבר אחד: מאמץ של "[אני - לדודי]...".

דבר ראשון תנסי להרגיש, תתפללי, תדברי עם הקב"ה, תהי בבית כנסת בסליחות, זה מכניס לאווירה, זה נותן כוח...

עכשיו אכתוב לך תשובה של אחד המשיבים לשאלה דומה:
"תקחי דף ותעשי רשימה של כל הדברים שאת חושבת שאת צריכה להשתפר בהם (לא להיבהל אם את חושבת שזה הרבה - אצל כולם זה כך...)
אחר כך תבחרי מתוך הרשימה רק [6 דברים] שהכי קרובים לליבך לעבוד עליהם בשנה הקרובה.
מתוך הששה – תבחרי דבר אחד שאת מתחילה לעבוד עליו כבר עכשיו - לחשוב איך את יכולה להשתפר בו"
כל חודשיים תעבדי על [אחד], ממש תנסי להקפיד עליו, ואם לא הצלחת – לא נורא... תמיד אפשר לחזור בתשובה.

דבר אחר – יש [המון] ספרים של מוסר ואפילו עם פירושים עליהם, בהלכה - ספר "הלכות נשים" לרב אליעזר מלמד, חפץ חיים, ועוד...
לפחות 10 דקות ביום, מה שתרצי אפשר ללמוד, מתי שמתאים לך, בקצב שלך, והעיקר באופן קבוע (וכיף יותר עם חברות).

תוכלי גם לעיין בשאלה אחרת – ימי אלול, איך מתחזקים? מפנה: https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=252098
וככל שתתמקדי במספר דברים מועט בכמות אבל עם הרבה איכות – תתעלי יותר!

שיהיה לך המון ב"הצלחה ושנה טובה, צדיקה! ואת יותר ממוזמנת להגיב לי למייל.

דורון

dozkih@gmail.com