שאלה
שלום וברכה!
למדנו בשיעור גמרא (מסכת כתובות דף ל"א עמוד ב או בסביבה) שאביי מלמד טעם לדברי ר נחוניה בן הקנה ואומר שעושים גזרה שוה מהפסוק שלומדים ממנו קים ליה בדרבה מיניה (כתוב בו אסון על האשה שלא יהיה בה אסון) ופסוק אחר שכתוב בו אסון שמראה שאסון זה מיתה בידי אדם ושמים.
השאלה היא שכתוב אסון בפסוק הראשון על האשה שמתה ולא על הרוצח ואז אנחנו אומרים שהרוצח מקבל מיתה בידי אדם או שמים-אבל אין קשר לרוצח-הפסוק מדבר על האשה בהריון!?
אשמח לקבל תשובה מפורטת במהרה!
תודה רבה
נ.ב. הרב שלי בכיתה שאל את השאלה והוא לא ידע את התשובה.
תשובה
הכותרת קצת הבהילה אותי, ושמחתי לראות שלא מדובר על אסון באמת אלא על לימוד תורה.
המידה של גזירה שוה, שהיא מהמידות שהתורה נדרשת בהן, מבוססת על שתי מילים דומות המופיעות בשתי פרשות שונות, וכשיש הנחה שהיא נכתבה בשתיהן כדי שנלמד מהנאמר בפרשה אחת על הנאמר בפרשה השניה, לומדים חכמים הלכה או הגדרה מפרשה אחת לחברתה. ההלכה או ההגדרה שלומדים אינה דוקא במילה שמשמשת לדרשה, ולכן אין היא צריכה להיות תלויה במשמעות של המילה בכל אחד מהמקומות. לדוגמה בכתובות מו ע"א מופיעה גזירה שוה המבוססת על המילה "בן" בפרשת בן סורר ומורה, ומצד שני על המילה "בן" המופיעה בפרשת מלקות "והיה אם בן הכות הרשע". ומזה לומדים שבן סורר ומורה חייב מלקות. כמובן שאין כל קשר בין משמעות המילה "בן" בשתי הפרשות, אלא לומדים שדין הכתוב בפרשה אחת נוהג גם בשניה. כך יש לומר גם ביחס לגזרה שוה בכתובות ל ע"א. נאמר אסון בפרשה שבה הדין הוא שהחייב מיתה בידי אדם פטור מהתשלומים. ובפרשה אחרת מופיעה המילה אסון לגבי מיתה בידי שמים. ואם מניחים שיש ללמוד גזירה שווה מפרשה אחת לחברתה, הרי זה בא ללמד שהדין שנאמר במקרה שבו נאמר אסון, והוא דין מיתה בידי אדם, נאמר גם ביחס למיתה בידי שמים.
התשובה ניתנה ע"י הרב ברוך קהת