שאלה
שלום!
אני בכיתה י"א, לומדת באולפנה ומדריכה בבנ"ע.
ב"ה באמת זכיתי בהורים טובים שאוהבים אותי והכל.. אבל מפריע לי מאוד העניין שההורים של כל החברות שלי הם 'בני עקיבא' כאלו, לא מתנחלים- בכל זאת אנחנו מהמרכז, אבל משהו כזה של א"י, עמ"י, וגם משפחה גדולה כזאת וצעירה עם הרבה ילדים ובני דודים וכו'..
ההורים שלי הם ממש לא כאלה, אמנם אנחנו דתיים ומקפידים והכל, ב"ה, אבל לא ממש 'דוסים' (אני ה'דוסה' של המשפחה..), ההורים שלי יותר מבוגרים מההורים של כל החברות שלי, יש לי רק 2 אחיות ועל בני דודים אין מה לדבר (מעט מאוד וגם הם גדולים ממני בהרבה.. ככה שאין לנו יותר מדי קשר למשפחה המורחבת). ההורים שלי הם לא כאלו שילכו לטייל עם החברים מהבי"כ בחגים, לעומת כל החברות שלי..
הרבה פעמים קשה לי עם זה, אני מאוד מרגישה רצון להיות כל מה שאמרתי שההורים שלי הם לא ממש.. ואני לא יודעת איך אוכל להיות כזאת, אני באה ממשפחה אחרת ומבית אחר...
ועוד דבר, כן, כמו כל בת 16 מצויה, אני חושבת מדי פעם על חתונה ואיך זה ישפיע.. אני בעז"ה רואה את עצמי נשואה לבחור צדיק, ירא שמיים, גרה באיזה חור בא"י בקראוון - וזה לא מה שאני באה מתוכו..
כמובן שההורים שלי לא מתנגדים לדעותיי ורצונותיי אבל פשוט, אני לא באה מהרקע הזה שבו אני רואה את עצמי חיה כמבוגרת... וקשה לי עם זה-איך אני יכולה להיהפך פתאום להיות משהו אחר ממה שהמשפחה שלי? אולי זה לא באמת יהיה 'אני'?
מקווה שהבנתם את שאלתי.(:
תודה!
[הפרטים המזהים בשאלה שונו]
תשובה
שלום יקרה!
לפני הכל, תדעי ששמחתי מאוד לקבל את שאלתך! התפעלתי מהרצון הנקי הזה לפרוץ קדימה, לשאוף אל מחוזות רחבים יותר, להיות יותר.
מדהים לראות כמה שאת מעריכה את הורייך ויחד עם זאת, ללא שום סטירה, את גם יודעת שאת רוצה להיות אחרת.
את מתארת פער בין הרצונות העתידיים שלך לבין האורח חיים שבו גדלת, בין שאיפות רוחניות שיש בך לבין סגנון החיים שהורייך מנהלים , מה שעליו גדלת בעצם..
לא פשוט לחיות עם פערים כאלו ובטח לא פשוט כשרואים שב'דשא של השכן'.. מצטיירת בעינייך מציאות שאת רוצה להיות שייכת אליה יותר, ששם יש חיים שמדוברים בהם ערכים כמו א"י, עם ישראל וכו'..
שהם משפחות של 'דוסים' כאלו..
ואצלך.. זה כמו להיות מעין בודדה במערכה.. 'הדוסית של המשפחה'.
אני קוראת את הדברים שכתבת ואת הקושי העולה מהם.. ואולי תתפלאי, אבל עולה לי חיוך על הפנים..
למה?
כי אני יודעת שמהמקומות האלו צומחים אנשים גדולים באמת!
הרבה פעמים היינו אולי מעדיפים להיות 'דוסים מלידה' ,לגדול בבית תורני שמושגים כמו א"י, עמ"י וכו' טבעיים בו..
לפעמים אנחנו מסתכלים החוצה ורואים אנשים שאולי כל חייהם גדלו עמוק בעולמה של תורה, בסגנון חיים כזה שהוא אחר מלגדול בבית של אנשים שהם רק 'דתיים' כאלו.. כמו שאת מתכוונת.
את עומדת מול מציאות שבעינייך היא אולי מצומצמת יותר מכל החלומות שלך,
שאת מבחינתך מכירה עולם רחב יותר..
הרוח שבך נושאת אותך אל מחוזות אחרים של אידיאלים ותורה
שאת רוצה לממש בחייך, בתוכך, כאן ובעתיד...
אבל בבית.. משהו נמצא במפלס אחר..
והמרחק בין המוכר והידוע לבין הרצוי והנכון לך.. נראה כ"כ רחוק..
[ואומנם הפער הזה הוא קשה, אבל זה גם כוח תנופה אדיר!]
[כאן.. במקום שהחשש מגיע.. צריכה גם להיכנס אמונה גדולה! ]
אמונה בעצמך ובקב"ה! אחרי הכל, רצונו הטוב של האדם מנחה אותו בעז"ה לדרך טובה בחיים.
דבר נוסף- חשוב לזכור שנבראנו אנשים בעלי אופי ותכונות שונות, זה יפה וטוב.! השוני של כל אחד נותן הרמוניה לעולם. כל אחד עם הסגנון שלו ועם הנטיות שלו בחיים, כל אחד עם סוג אחר של עבודת ה', עם רצונות וכוחות שונים. כל אחד נברא למשפחה המיוחדת והנכונה עבורו, דווקא להורים האלו ודווקא בבית כזה. ואולי ההכרה בעובדה הזאת יכולה איפה שהוא לתת מבט אחר על התמונה.
ב"ה המשפחה שלך היא משפחה דתית, יראת ה' , רק שהסגנון חיים שונה ופחות מורגשים בו עיניינים כמו שהזכרת של א"י וכו'. וחלילה אין זה הופך אותם למשהו פחות ראוי! חשוב מאוד להמשיך ולאסוף מההורים ומהבית שלך דברים טובים שבטח ובטח יש ללמוד ולקחת מהם.!
אפשר להתנהג בצורה שונה מההורים וליצור סגנון חיים אחר, כל עוד את ממשיכה לכבד אותם, לעשות את רצונם ואת רצון ה'.
את יודעת, יש משהו מיוחד בלהיות ה'דוסית של המשפחה'.
זה לדעת שאת בונה את עצמך ב10 אצבעותייך, את עובדת קשה יותר כדי לעצב את מי שאת.. את החיים הרוחניים שעליהם את חולמת.. שלא הגיעו אלייך כמשהו מובן מאליו..
זה עמל מתוק! זה להצמיח בעצמך את עצמך בצורה יותר אמיתית ומבוררת!
זה לדעת שאת בונה את הדרך חיים וההשקפות עולם מתוך בחירה אמיתית שלך ולא רק כי ככה חונכת או כי זה משהו ברור מאליו שהתרגלת לו..
זה להתחדש כל הזמן, עוד שאלות, עוד בירור, עוד תובנות, עוד החלטות ושינויים לטובה שלך עם עצמך, התקדמות וגדילה, גיבוש כוחות!
והאמת גם שהעמל אף פעם לא נגמר ב"ה, אנחנו תמיד ממשיכים לבנות ולהתקדם..
זה מתחיל בכאן ועכשיו, בהשקעה שלך בחשיבה על העתיד ובבניית העולם שאת רוצה לקנות לך.
אומרים ["היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה!"] (נדרים פא ע"א) ..
את יודעת, עוני זה לא רק בכסף ורכוש.. עוני זה גם חסר רוחני.. וזה מדהים לראות איך דווקא משם צומחים דברים גדולים, דווקא מהמקום של החסר, של האין, יש דחף טוב ובריא שמוביל אותך לבנות בתוכך כלים להכיל דברים חדשים, למלא את חייך שלך בכוחות טובים שיעזרו לך להיות מי שאת רוצה להיות .
פעם חברה אמרה לי..שהקושי שיש לנו עם השוני בינינו לבין הבית שבו גדלנו ..רק גורם לנו לבנות בתים גדולים יותר ומשובחים יותר בעם ישראל!
זה אותם אלו שבוחרים להיות אמיצים ומוכנים לבוא עם כל הלב ולחיות את עבודת ה' שלהם ממקום הכי אמיתי ועוצמתי שהם יכולים. למרות ועל אף הבית שבו גדלו.
[אני מאמינה בלב שלם שאת מסוגלת לזה מאוד!]
ועוד תווכחי לדעת שהעמל הזה משתלם!
תזכרי תמיד איזה רצונות יש בך, תפתחי אותם..
לעולם אל תפחדי לחלום גבוה,
לשאוף גם למקומות שעוד לא היית בהם או לא היית רגילה מבית..
אין שום דבר שיחסום בעדך.
נכון, זה אולי יהיה קשה אבל הקב"ה נותן כוחות להמשיך בכל זאת קדימה, להתגבר על כל המניעות בדרך.
את תראי שעם הזמן תייסדי את עצמך ותצברי הרבה ביטחון במי שאת, ובדרך שבה בחרת ללכת..
.
["עלה למעלה עלה כי כח עז לך.
יש לך כנפי רוח כנפי נשרים אבירים
אל תכחש בם
פן יכחשו לך
דרוש אותם ויצאו לך מיד."] הרב קוק זצ"ל.
[נשמה יקרה,
תאמיני בעצמך ובכוחותייך..
מאחלת לך שתגיעי לאן שליבך חפץ
מתוך נחת, אמת ושמחה!
מקווה שהועלתי ולו במעט.
אם תרצי , את יכולה בשמחה ממש להמשיך ולשלוח אליי..
בהצלחה ורק טוב=)
מיכל יסכה.]
Michal66n@gmail.com