שאלה
שלום
בזמן האחרון אני עצבנית הרבה וכועסת על כל דבר קטן ואני הרבה פעמים מוציאה את הכעס על אמא שלי וקשה לי עם זה אני לא רוצה להיות עצבנית כל הזמן אני רוצה להיות שמחה. אני לא יודעת למה זה קורה לי אבל אני יכולה לשער שזה קשור אולי לעובדה שממש קשה לי עם זה שאני לא מוצאת את הזיווג שלי,אני מתפללת על זה הרבה וממש רוצה את זה אבל זה לא קורה ואני כבר בת 19 ומתחילים להרגיש את הלחץ.
ויש לי שני אחים, אחד גדול ממני ויש לו חברה ואחת קטנה ממני ויש לה חבר וזה מרגיש שמשהו אצלי לא בסדר כי רק לי אין וזה מרגיש שצריכים להתפלל עליי כל הזמן ולבקש שאני אמצא את הזיווג שלי וקשה לי עם זה כי אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהתפלל ואני עושה את זה וזה מרגיש כאילו אני לא יכולה לגרום לאמא שלי להיות גאה בי ולגרום לה נחת כי היא רוצה שיהיה לי חבר ואין לי ואני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות. אז יכול להיות שהמצב הזה גורם לי להיות עצבנית אני לא בדיוק יודעת זה סתם השערה.זה מרגיש כאילו לאחים שלי הכל קל בחיים ולי הכל קשה ועם הרבה מאמץ ואני לא רוצה לקנא כי אני יודעת שאסור ואני צריכה לשמוח בשבילם אבל כל כך קשה לי ואני לא יודעת מה לעשות. אז אני אשמח לקצת עזרה.
תודה
תשובה
שלום וברכה
כאשר אדם צריך להתמודד עם אתגרים פנימיים שלו – טוב מאוד שהוא מחליט לעתים גם לפנות לבקשת עזרה.
בקשת העזרה שלו צריכה ללכת לשלושה כיוונים. הכיוון האחד הוא הכיוון המקצועי, שיעזור לו לברר עם עצמו מה הסיבה לכך שהוא אכן משתנה, ובמקרה שלך (לדוגמה) העצבנות הגדולה; הכיוון השני, כפי שעשית במכתב זה, הוא הכיוון הרוחני, ולחפש גם את הדרך הרוחנית המסייעת להתמודד עם הנושא בכללו; כיוון שלישי, שלעולם נותר נכון, הוא לפנות אל עצמו ובכוחות עצמו לגאול את עצמו מהמצוקה בה הוא נמצא.
אני כמובן יכול לנסות לסייע מעט רק בתחום השני, ואני ממליץ מאוד ללכת גם בשני הנתיבים האחרים.
מה אפשר לומר במישור הרוחני ?
א. עצבנות וכעס אכן נובעים פעמים רבות מהעובדה שדברים לא מסתדרים כפי שאנחנו רוצים שהם יסתדרו. חלק מהתמודדות איתם היא להזכיר לעצמנו את המקום המסוים, החשוב מאוד אך מוגבל, שלנו – בקביעת המציאות ומה שעובר עלינו. ההתמודדות עם העצבנות והכעס אפוא יכולים להיעשות דרך מידה אחרת, והיא הטיפוח של מידת הענווה, הקבלה, ההבנה שאנו עושים את מה שאנחנו מסוגלים לעשות, אך לא זה הדבר היחיד שקובע.
ב. בנושא הספציפי – הזיווג, צריך להזכיר לנו בהקשר זה שלושה דברים. ראשית, כגיל 19 הוא בהחלט בהחלט לא גיל להיכנס ללחץ. להפך; שנית, יהיה קשה מאוד לבחורה כועסת למצוא בן זוג (וכן להפך). יוצא אפוא שדווקא הלחץ שאת מייחסת לנושא הזיווג – הוא גם זה שעלול להכשיל אותך מלמצוא את מה שאת מבקשת. את מכניסה את עצמך לכדור שלג מסוכן; ושלישית, גם בנושא הזיווג אנו יודעים לעשות את המקסימום העיקרי שיש בידינו, אולם להזכיר לעצמנו תמיד שלא הכל תלוי בנו.
ג. לא זו בלבד, אלא ששאלת המוצלחות ושאלת הזיווג אינם קשורים זה בזה. האם בנות צלפחד, שקראנו עליהן בפרשה, שנישאו בגיל מאוחר מאוד – לא היו מוצלחות ?
ד. בשעה שאדם כועס או עצבני – גם מישהו אחר משלם את המחיר. הסובבים אותו. כשאנו זוכרים שאנו לא מתפקדים בחלל ריק, אלא שיש לנו אחריות גם לגבי הנפשות הסובבות אותנו, ובעיקר אם מדובר בקרובי משפחה הרוצים בטובתינו, אנו מזכירים לעצמנו את החובות שלנו ביחס לבין אדם לחבירו, ונזהרים יותר.
ה. אנו מאמינים מאוד כי לכל אדם השליחות שלו. אם נראה לך שקשה לך יותר מאחרים – זה יכול להיות. אולם זו השליחות שלך, ואל תנסי לחיות חיים של אחרים.
סיכומו של דבר: דווקא אם תנסי להוריד מהלחץ שלך נראה כי תגלי עולם ומלואו. לכי לאיש מקצוע להקל עלייך, ועל ידי כך גם תחיי חיים מאוד מאושרים באופן פנימי; גם תהיי יותר מוכנה לנישואין כי יהיה נפלא להיות לידך; גם לא תפגעי באחרים; גם תתפללי יותר בשמחה ופחות בלחץ, והדרך עוד פתוחה בפנייך.
האם הדברים מועילים לך ?
כל טוב ובהצלחה גדולה