אני קצת מתבייש בדתיות שלי

שלום וברכה
ההרגשה שאתה מרגיש יש בה משהו מאד טבעי. כשאדם חי בסביבה מסוימת עם כל מיני מנהגים והרגלים משלה, ופתאום הוא משנה כיוון במשהו, מצד אחד הוא מתבדל בעל כורחו מהסביבה ומצד שני לא בטוח שהוא מעוניין בכך. הוא רואה חשיבות בשמירה על קשר איתם ונהנה בחברתם. יחד עם זאת השינוי שחל בו גורם לכך שזה כבר לא אותו דבר, והחשש עולה שהוא יצטרך להפסיד הכל בגלל השינוי הזה.

אתה באמצע שינוי גדול בחיים, שינוי כל אורח החיים שלך, כל צורת החשיבה, ההתנהגות והמעשים. זה לא פשוט לך בכלל ובטח שזה קשה מול הסביבה הטבעית שבה גדלת.

אתה מאד חושש מהתגובות ומהריחוק שעלול להיות בינך לבינם בעקבות הגילוי שאתה כבר לא כמוהם בדיוק. החשש שהקפדה על הלכה, על תרי"ג מצוות, ירחיק אנשים ממך הוא באמת לכאורה חשש אמיתי.

אבל יש להתנהגות שלך עכשיו מחיר. כי מתישהו זה יתגלה. באיזשהו שלב יגלו שאתה דתי, וזה יגרום להם לא להעריך אותך אלא הפוך. למה? כי בן אדם שהם העריכו ונהנו בחברתו מתבייש מהם. הוא לא משתף אותם בשינוי האדיר שעובר עליו, וזה אמור להיות מדד לחברות אמיתית. את החבר האמיתי אתה משתף בקשיים שלך וגם בשמחות שלך. לחברים האמיתיים אתה מגלה סודות ומחפש תמיכה ועידוד. אבל אם אתה מסתיר מהם משהו או מתבייש מהם - זה יוצר ריחוק אוטומטי כשהדבר יתגלה.

דוקא לשבת איתם ולבקש תשומת לב ולספר על התהליך שאתה עובר ושאתה מאד מעריך ואוהב אותם ויחד עם זאת אתה רוצה לשמור על השינוי הזה ולשמור על קלה כבחמורה ולא להתבייש בכך שאתה קשור לקב"ה, דוקא מה שלכאורה אמור להרחיק אותם מאיתך עשוי בהחלט לגרום להם להעריך אותך על האומץ לשנות, על הרצון לשיתוף והחברות איתם למרות השינוי. יותר מזה, יתכן שהם גם באיזשהו שלב יתענינו במה שגרם לך להשתנות ואולי תגלה שיש לך כמה חברים שגם רוצים שינוי מעין זה...

אז לסיכום תשמח על זה שזכית להתקרב לקב"ה! וככל שתשמח בזה יותר תתמלא בעוצמה ובגאוות יחידה להיות שייך לצבא של הקב"ה וללכת בגאווה עם בגדי המלכות שהוא נתן לנו - הציצית, לברך ולהודות לו על כל מה שנתן לנו לפני שאנחנו אוכלים וגם אחרי, וגם לחפש קרבה אליו ורצון לדבר איתו בכל התפילות, במניין, בזמן, בכוונה גדולה ובשמחה גדולה!
אשריך!

יקיר
yockir@neto.net.il