אני סובל בפסח

שלום,

מצד אחד אני מאוד מזדהה עם השאלה אך מאידך התשובה הינה פשוטה. אין ספק שיש הרבה "בלגן" סביב פסח, אך חשוב לדעת להפריד בין הטפל לעיקר. צריך להבין מהם הדברים המשמעותיים שעלינו לשים אליהם לב, ומהם הדברים שהם תוספות שאם הם יוצרות סיוט עליהם נאמר- כל המוסיף גורע.
ניתן לדון באריכות לגבי כמות המצה שיש לאכול בליל הסדר. בשורה התחתונה ההלכה מחייבת שיעור קטן בהרבה ממה שכתבת. הנחיה של הרבה רבנים היא לדאוג לאכול מצה במשך זמן של אכילת פרס (כ-4 דקות), ומובטח לך שקיימת את המצוה. התורה אינה מצווה אותנו לאכול מעבר ליכולת האנושית. עלינו לאכול כדרך בני אדם נורמלים, רק לשים לב שאנחנו אוכלים ולא מדברים במשך 4 דקות אנחנו אוכלים מצה כמו שצריך ומובטח לך שקיימת מצוות מצה בהידור. אין צורך להכניס ולדחוס מצות על גבי מצות לפה.
גם בנוגע לנקיונות יש לשים לב מהו החיוב לפסח, ומהו הרצון לנצל את ההזדמנות לנקיון כללי בבית. ראה בעניין זה את דברי הרב אבינר- http://www.etzion.org.il/vbm/archive/11-halak/21nikyonot.rtf.
בפסח אנו חוגגים את היום שבו נהיינו לעם. ליום זה ישנם משמעויות רבות והרבה מאוד מצוות הינם זכר ליציאת מצרים. ריה"ל בספרו הכוזרי אף רואה ביום זה את דרך ביסוס האמונה, והעובדה שהקב"ה בחר בנו ורומם אותנו מכל העמים. אני דווקא אצטט מנאום של בן גוריון שנשא לפני האומות המאוחדות, לפני הועדה שדנה בגורל ארץ ישראל בשנת 1947. בן גוריון הסביר את זכותנו על הארץ והקשר הייחודי של עם ישראל. הציטוט הינו באנגלית פשוטה-
“Three hundred years ago a ship called the Mayflower set sail to the New World. This was a great event in the history of England. Yet I wonder if there is one Englishman who knows at what time the ship set sail? Do the English know how many people embarked on this voyage? What quality of bread did they eat? Yet more than three thousand three hundred years ago, before the Mayflower set sail, the Jews left Egypt. Every Jew in the world, even in America or Soviet Russia knows on exactly what date they left - the fifteenth of the month of Nisan* everyone knows what kind of bread the Jews ate. Even today the Jews worldwide eat matza on the 15th of Nisan. They retell the story of the Exodus and all the troubles Jews have endured since being exiled. They conclude this evening with two statements: This year, slaves. Next year, free men. This year here. Next year in Jerusalem, in Zion, in Eretz Yisrael. That is the nature of the Jews.”
משמעות הזכרון והיכולת להעביר את הזהות היהודית שלנו מדור לדור, מאב לבן, מייחדת את ליל הסדר, וטמונה בסיפור יציאת מצרים.

אני מקווה שתוכל להפריד בין העיקר לטפל ולראות את היופי שיש בלילה זה.
אתה מוזמן לפנות בכל עניין נוסף,
רק טוב וחג שמח.
אוהד
ohad_fix@hotmail.com