שאלה
היי..אני בת 17 וחצי ..הגעתי למצב שאני באמת פשוט לא יודעת מה לעשות...בעברי הייתי על סף כפירה וברוך ה' התחזקתי בטירוף...פתאום ראיתי אורות ופשוט אשכרה השתנתי מקצה לקצה והיה לי טוב עם זה..נהייתי ממש דוסית..גם באותה תקופה ה' שלח לי המון אנשים שחיזקו אותי...כרגע אני מרגישה שאני נסוגה לאחור..אני לא יודעת איך להסביר זאת..אם הגעתי למסקנה בעבר שכל הדברים שעשיתי היו ממש רעים היום הם כבר לא נראים לי כאלו..אני מרגישה שכל האנשים גם אלו שממש האמינו בתורה בשלב כל שהוא הם נוטשים את הדת או נחלשים..הרבה מהחברות שלי למשל שגרמו לי לעשות את הצעד הזה היום הם כבר מדורדרות וזה משום מה מחליש אותי.אני מרגישה לבד במערכה הזאת..אני לא יודעת איך להסביר את זה..אני באמת מאמינה בכל דרך התורה אבל בפועל כל העולם חי את העולם השני ..למרות שאני יודעת שהכל אמת יש מן תחושה שהתורה היא מיושנת והיא לא משתלבת בחיים בפועל ומי שהולך בדרך הזאת הוא תמים ופרייאר..באמת שאני לא שמה על מה שאנשים אומרים..אני לא חושבת בדעה הזאת אבל ברגע שכולם חושבים ההפך ממך זה מכביד ומעיק לחיות חיים כאלו..זה לא נותן שמחה...איך אפשר להממודד עם זה?אני מצד אחד ממש אוהבת להנות מהחיים וקשה לי ממש לוותר על ההנאות הרגעיות שבחיים שהם לא ה-עיקר אך מצד שני זה מביא אותי לידי התרחקות רוחנית..ואם אני עושה ההפך מתמקדת בהתקרבות לה' ולתורה אני מרגישה החמצה בעולם ההנאות והכיף..בקיצור-אני לא מצליחה לשלב..אני נקרעת..אני באמת לא יודעת מה לעשות..אני גם שנה הבאה יתחיל שרות לאומי ואני ממש מפחדת שעצם כך שאני אצא מהאולפנא ולא יהיה לי גישה לאנשי דת והוואי וכו' -תהיה לי שחיכה רוחנית ואני אדרדר..מה עושים?אני באמת שואפת רק לעלות ולא לרדת..!
תשובה
שלום נטע,
שאלתך נוגעת ללב.
העבודה של אדם איננה נגמרת לאורך כל החיים. תני לעצמך זמן והכוחות שהתחילו להתגלות בך יבשילו ויצמיחו גם כוחות חדשים. אל תתייאשי בגלל מה שאחרות עושות או בגלל שאלות או ספקות שיש לך. גם כאשר אדם מתבגר לא תמיד נעלמות כל השאלות והספקות. הרב קוק בעצמו כתב על כך שדרך האמונה עולה מעלה מעלה מספק לספק כאשר כל התמודדות מצמיחה דרגה חדשה של אמונה שהולכת ונבנית מתוך שאלה חדשה.
ייתכן שהאורות הגדולים שהיו לך כאשר התחלת את דרך התשובה שלך היו כה גדולים שלא היו לך עדיין את הכלים להכיל אותם. כמה שאנחנו עובדים עוד ועוד אנו לומדים איך להפוך את החיים שלנו להיות כלי לקבל את האורות שבתוכנו. אבל זה דבר שיכול לקחת קצת זמן. העיקר הוא להאמין באותם כוחות ואורות שכבר ראית בתוכך ולהיות מוכנה לתת לעצמך את הזמן להיבנות.
בשלב זה הייתי מאוד ממליץ שתמצאי חבורה של חברה בגילך עם כוחות ורצונות טובים, אוהבי ה', אולי גם אידיאליסטים שעוסקים בפעולות של התנדבות וחסד וכדומה, חברה שאת אוהבת להיות אתם.
והעיקר לכי הלאה עם הכוחות שכבר התגלו לך ותהיי בטוחה שתמצאי כוחות ואורות חדשים יחד עם הכלים הטובים שייבנו בתוכך לקבל אותם עמוק לתוך חייך.
בברכה, והצלחה בדרכך הטובה, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם