שאלה
ברצוני לצין כי אני אשה מבוגרת אם לששה.נראה לי שהמהיגות הדתית שלנו צריכה לקחת בחשבון מצב ריגשי קשה ביותר של משפחותינו הנעוץ בנורמות חיינו א.משפחןת גדולות דבר שיכול להוות קושי מבחינה כלכלית וכן קושי במתן התיחסות ריגשית מספקת ב .האימהות עובדות גם בבית וגם בחוץ גם בגלל נורמומת וגם כי ממשכורת אחת לא ניתן לממן גם חינוך פרטי ולא תמיד יש כסף לעזרה בבית .הילד מקבל אמא המוטרדת ב ה מ ו ן נושאים ולא תמיד פנויה אליו ג. החינוך הפרטי יקר ומלחיץ מאין כמוהו כבר בתחילת כתה ה הוהרים אומרים לילד אם לא תלמד לא יקבלו אותך לישיבה טובה ואז באמת מתחיל מחול השדים האמיתי והוא מתחיל סתם אל בשרי חזיתי את תחושת הכישלון שילדי ספג את הכאב והתסכול כי הוא 9 ןלא 10 או כי הישיבה עשתה מבחנים רק באופן פורמלי ובאמת לא התכוננה לקלוט תלמידים חדשים או מטעמים פולטים אחרים .את זה ממש קשה לקלוט כי מדובר בנזק בלתי הפיך שאותו גורמים אנשי חינוך!שחכתי לצין את מבחני הקבלה הממושכים איטלקטואלים ריגשים אישים ומשפחתים דבר הגורם לתחושת סחרור כללית במשפחה.ד.ברצוני לצין כי חברתי אם לשמונה אמרה לי שהיא לוקחת כדורי הרגעה וכדורים נגד חרדה בתקופה האחרונה (ומדובר באשה מתפקדת מעבירה הרצאות)והיא שאלה אותי אם זה נורמלי-לא יכולתי להגיד לה שלא.
אולי חלק מהקשים של הילדים נובעים מגדילה במציאות חיים זאת בה יש מתחים תסכולים והזנחה ריגשית.אולי לא רק הילדים אחראים על פורקן המתבטא באננות ובסטיות אחרות ואולי יש עוד האחראים על התופעה?
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
ראשית ,אני חש את עוצמת הכאב שאת מביעה ומבין אותה.
ההרגשה שלך היא טבעית ונורמלית ומראה שאתם משפחה חושבת ,מתמודדת, ותומכת.
אני מבין שחלק מהדברים שכתבת הם במסגרת של "איוורור רגשות" [( וינטילציה בלע"ז)] אבל ,לא בכל, המנהיגות הדתית היא האשמה.
**[כל אבא וכל אמא חייבים לקחת אחריות על המשפחה שהם מקימים ועל הבית הנאמן שהם בונים. ]
ואכן זו מציאות מאוד מורכבת ודי קשה לגדל ילדים בדור שלנו. ואת הזכרת את החלק של ההורים ויש את החברים ואת הסביבה ואת בית הספר ואת הנטיות הטבעיות של הילדים ואת קשיי הפרנסה והתחרותיות ועוד.
ובכל זאת אם השם ברך אתכם בילדים אז אתם יכולים לעמוד בכל המורכבות הזו של גידול ילדים בדור כשלנו.
זו משימה קשה אבל זה אפשרי.אך יש תנאי אחד ויחיד שבלעדיו כל המאמץ לא כדאי ולא שווה והוא :תפילה להשם להצלחה בגידול הילדים ובחינוכם.
צריך להוריד דמעות ולבקש מקירות הלב " שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה " כי אין ערובה לאף אדם בחינוך ילדיו וכבר מצינו דוגמאות בדברי רבותינו .על כך (בנו של משה רבינו ,בני עלי, בנו של דוד המלך, ועוד)
ובקשר למה שציינת על החברה שאת מכירה שלוקחת כדורי הרגעה צריך לבדוק ממה זה נובע כי אם זה נובע מהלחץ בבית אז חייבים להוריד קצת מתח ולחץ בבית בכלום מאמץ כגון: לקחת ביביסיטר לעזרה עם הקטנים וללכת בזמן הזה לנוח או לצאת עם בן הזוג לסוף שבוע בכדי לחזק את מה שצריך לחזק וכדומה.
פתרונות יש ,אבל ההורים צריכים בשום שכל ובהגיון לכלכל מעשיהם ולהתבונן על צעדיהם לבל יכשלו ח"ו.
**על ההורים מוטלת החובה והזכות להשרות בבית אווירה של שמחה ושל עשיה. זה מתחיל בכך שיש לצמצם למינימום את נקודות הלחץ והחיכוך שקיימות בבית ושצפויות מראש וכגון מקלחות הילדים בימי כניסת שבת בחורף בזמן שצריך להכין את כל הבית לקראת השבת.וכדומה .....
האבא והאמא שותפים בהצלחתו של "המפעל" כולל איזון תקציבי נבון ונכון.
כדאי לכם להשתתף באיזה ימי עיון שיש בנושא הזה שמארגנים "בניין שלם" או "צוהר" כדאי לך מאוד לעיין בספרו של הרב וולבה "זריעה ובניין בחינוך" .מומלץ!!
ותמיד צריך לזכור שמכשולים עוברים רק ע"י שמתרוממים מעליהם.
*********************************************
אני מצרף לכם שיר. כזה שהוא גם תפילה שנצליח לקיים את השליחות שלנו.
אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותיך
אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותך
במקום שבו מקננת שנאה
תן לי לזרוע אהבה.
במקום שבו עלבון - סליחה
במקום שבו חושך - אור
במקום שבו עצב - שמחה
אדון העולם.
אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותיך
אנא אלי
אנא אלי
עשה אותי כלי לשליחותך
אלוהים תן לי את השלוה
להשלים עם שאיני יכול לשנות.
אנא תן לי את אומץ הלב
לשנות דברים שביכולתי.
ואנא תן לי את החוכמה
להבחין בין אלה לבין אלה."
בהצלחה,
עוזיאל
.