אני משועממת מכורה לסרטים

שואלת יקרה!
לפני שאני מתחילה, אני מתנצלת על העיכוב של התשובה..
את מתארת בשאלה שלך מצב שבו את מרגישה ש´אין לך בשביל מה לקום בבוקר´, הכל משעמם, מרדים, אין שום התלהבות, התרגשות, התחדשות...
אכן, זכינו לגדול בדור של נשמות גדולות.
נשמות שלא מסתפקות בשיגרה רגילה.
בדורות הקודמים, מי שאבא שלו היה נגר- גם הוא נהיה נגר, ויש להניח שגם סבא שלו היה נגר...
היום זה לא ככה.
היום כל אחד מאתינו מחפש את המקצוע המיוחד שלו, והרבה פעמים גם מחליף מקצוע במהלך החיים.
כמובן שיש בכך גם חסרונות, אבל אי אפשר להתעלם מהיתרון הגדול של העניין.
אנחנו אנשים שמחפשים דברים שיתאימו לנו, שיתנו לנו להרגיש סיפוק, התלהבות, התחדשות, התרגשות!
אם זה בעבודה, אם זה בקשר עם אנשים קרובים אלינו או פשוט בהתנהלות היומיומית שלנו.
הנשמה שלנו לא מסתפקת בשיגרה רגילה.
היא מחפשת משהו הרבה יותר מרגש מזה.
היא מחפשת התחדשות. צמיחה. פריחה!
יש במילים המקסימות האלו משהו של גאולה,
לא סתם דווקא בדור הזה יש התפתחות ושימוש רב כל כך בפלאפונים, סרטים, אינטרנט...
הנשמה שלנו מחפשת ריגושים!!!!!
אבל לא תמיד במקום הנכון...
את מתארת מצב שבו את משתגעת מרוב שיעמום ואפרוריות, ומוצאת את המקום הזה של הריגושים- בסרטים.
סרט הוא כלי עצום של רגשות.
הוא מכניס אותנו לעולם של סיפור עם עוצמות ורגש בעזרת השחקנים, התאורה, המוזיקה..
הכל מסחרר ומפעים, ומכניס אותנו למקום שלא קיים במציאות אבל אנחנו מרגישים כאילו אנחנו ממש שם..
אבל אז הכל נגמר, והחיים ממשיכים באפרוריותם,
ובעצם אנחנו מבינים שלא קרה כאן כלום.
בהחלט ההתרגשות שהסרט מספק לנו היא ריגעית וחולפת.
רגש אמיתי מגיע אך ורק ע"י בניית אורח חיים של צמיחה, של השתנות, של התפתחות.
יחד עם זאת יש בחיים כאלו רגעים עוצמתיים יותר ועוצמתיים פחות. יש גם שם- שיגרה.
ניקח לדוגמא, ילד קטן שמתחיל כיתה א´ הוא כולו מרוגש.
הוא מגיע ביום הראשון לכיתה, עם הילקוט החדש, הספרים, המחברות, הקלמר והצבעים.
מביט במורתו החדשה וכולו מוצף רגש...
אבל מה קורה בשבוע השני, והשלישי, ואחרי חודשיים?
ההתלהבות כבר נגמרת, ההתרגשות יורדת, והילד החמוד והקטן כבר בכלל לא רוצה לבוא ללימודים.
רגש של התחלה הוא חיוני וטוב והכרחי, אבל מורה טובה תיצור אוירה של התרגשות תמידית,
אם היא תדע לתת לכל תלמיד את המקום שלו בכיתה, תדע להעריך אותו ותעזור לו להוציא לפועל את כישרונות והתכונות של כל תלמיד- הילד הזה ימשיך להתרגש בכל בוקר כשהוא יגיע לכיתה.
אומנם, יהיו את הימים הרגילים יותר, ויהיו ימים של טיול ושל הכנה לקראת החגים.
אבל האווירה התמידית בכיתה תהיה- כל לומדים, כאן גדלים, כאן אנחנו מפתחים את עצמנו ונהנים.
כך גם אנחנו, כל אחד במקומו ובמצבו יכול לבנות לעצמו חיים של התרגשות.
אומנם, לא כל יום יהיה מרגש כמו היום הקודם, אבל באופן עקרוני, אדם שממלא את חייו בתכנים שהוא אוהב.
אדם שיודע להשתמש בכישרונות שלו ומפתח אותם.
אדם שיודע איך לפתח ולהתקדם בקשר שלו עם המשפחה שלו והחברים שלו- החיים שלו הם חיים של צמיחה.
חיים מתפתחים.
ומתוך כך- חיים מרגשים.
כתבת שאת ´מכורה לסרטים´, אני מאמינה, שכמו שאומרים בחסידות- בשביל להילחם ברע צריך פשוט להגדיל את הטוב.
את מרגישה שאת מכורה לסרטים? דבר ראשון- מצויין.
את בדרך הנכונה, כי ההתחלה היא הרצון.
עצם העובדה שאת מודעת לכך ורוצה להפסיק- זה אומר שבאיזשהו מקום בנפש את כבר עזבת את זה.
דבר שני- תוסיפי טוב!
כתבתי הקדמה ארוכה, אבל לא לחינם... אני מאמינה שבכוחך ליצור לעצמך חיים של פריחה.
תוסיפי טוב לחיים שלך.
זה יכול להיות קשה כשמרגישים חסרי אונים מול השעמום, אבל תנסי למצוא משהו. אחד, קטן- שאת אוהבת לעשות.
ממש לא משנה מה זה.
זה יכול להיות לצייר, לנגן, לקרוא ספרים, לעשות ספורט, לפתור תשבצים, לסדר מדפים שלא נגעת בהם מזמן....
ממש ממש לא משנה מה.
העיקר הוא לבחור משהו כזה. (ותחשבי טוב- אני בטוחה שתוכלי למצוא דבר כזה)
לקחת אותו ולהחליט שכל יום, או יומיים, או משהו כזה- את עושה את הדבר הזה.
העיסוק הקטן הזה ייתן לך סיפוק, הנאה, התחדשות.
זה נראה קטן, אבל זה משהו ענק וחשוב!
לאט לאט, כשתפני יותר זמן לדברים שאת אוהבת לעשות- תרגישי סיפוק ומתוך כך תתעסקי פחות בסרטים.
יחד עם זאת, את יכולה לנסות להוריד מכמות הסרטים שאת רואה.
אם את רואה שלושה ביום- תורידי את זה לשניים ואחד קצר, וכך הלאה.
כל החלטה כזאת היא עצומה ואהובה אצל ה´ וכל הקטנה כזאת היא צעד ענק לכיוון ה´ שאוהב אותנו. לכיוון השמחה שלך.
כתבת שאת בחורה דתית אבל את בקושי מתפללת- דבר ראשון- כתבת שאת אומרת ´רק´ ברכות השחר? אז לכי על זה, תחליטי שזאת התפילה שלך שאת מתמידה בה.
השאר כבר יבוא אח"כ.
דבר שני- את לא סתם בחורה דתית. כל מה שכתבתי עכשיו זה עבודת ה´!
הרבה פעמים אנשים שמוצאים את עצמם מתעסקים בעניינים של קושי בקטע של צניעות או כל דבר אחר, מרגישים כאילו הם קצת מחוץ למשחק של להיות דתי וצדיק ו´ירא שמיים´..
אבל האמת היא שאם הם מנסים לעבוד על הנקודות האלו ולהכניס לחיים שלהם יותר טוב, יותר הנאה מדברים שמצמיחים אותם. אז הם עובדי ה´ עצומים.
עבודת ה´ זה בדיוק לשאוף להתקדם. להתאמץ.
אז אחותי, לכי על זה.
אל תוותרי על הריגושים שהנשמה שלך מחפשת.
להפך, תפתיעי את עצמך- תני לעצמך חיים שלמים של כייף.
חיים נכונים, מאוזנים, בריאים.
חיים שאת מוצאת את הנקודות שמשמחות אותך באמת ולתווך רחוק.
בהצלחה, ורק טוב!
אשמח מאד להרחיב, להסביר, להאיר דברים שלא הובנו או שאת חולקת עליי, וכן- לשאלות נוספות.
אביטל.
Avitalevi2@gmail.com