אני מרגיש שהחיים משעממים אותי

אחד המשוררים הגדולים של עם ישראל, רבי יהודה הלוי, כתב שיר, שאלו חלק ממילותיו: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם. עבד ה' הוא לבדו חופשי". מה פירוש 'עבדי הזמן'?
אם האדון שלי הוא הזמן - אני העבד שלו. האם זה טוב או רע? מה אכפת לי שמישהו יגיד לי מה לעשות? אם הוא אדון טוב והוא מנהל לי את החיים כראוי, מה אכפת לי שהוא האדון שלי? אומר רבי יהודה הלוי: "עבדי הזמן הם עבדי עבדים הם" - אם האדון שלנו הוא הזמן, הרי שהאדון שלנו, הוא בעצמו עבד. לא נעים להיות משועבד לעבד, שכן יש לו מנטליות של עבד, והוא לעולם לא יתנהג כמו אדון הגון. הוא עצמו משועבד, ולכן הוא ישעבד את מי שתחתיו. הוא לא ינהג כבוד בעבדו, אלא יהיה אכזרי כלפיו. הזמן הוא אדון לא נעים. אם נתבונן בילדים, באנשים צעירים, נגלה שהם רואים בזמן אויב. מדוע? מפני שבכל זמן הם רוצים להיות בזמן אחר: 'כשאהיה גדול, אהיה מה שאני צריך להיות', 'כשאעלה לכיתה א'', 'כשאעלה לכיתה ב'', 'כשאגמור את בית הספר', 'כשאסיים את הצבא', 'כשאתחתן', 'כשיהיו לי ילדים' – אז יהיה לי טוב. אבל עכשיו - לא טוב לי. רק כשיעבור הזמן, כשיסתלק האויב שלי, יהיה לי טוב. בתחילת החיים, אנשים חולמים שיום יבוא והם יוכלו ליהנות מהחיים "כמו שצריך", להיות באמת מאושרים. הם מחכים שהזמן יעבור. מחכים ומחכים ומחכים, והזמן באמת עובר, ופתאום מתחיל להתהפך הגלגל. הנה הגיע הזמן, עברו ימי הילדות, גמרנו את הלימודים, התחלנו את החיים, והגענו למקום, שלפי התכנית המקורית, הינו צריכים להיות בו מאושרים. הרי עשינו את כל הדברים שהיינו צריכים לעשות. אבל אז - הזמן נהיה אויב מהצד השני, ואנחנו מתחילים להתגעגע לימים שעברו, לזמן שנגמר. לאותו זמן שרצינו שיעבור כבר - אנחנו מתגעגעים: איפה הימים היפים, שהיינו בהם צעירים ויפים? שהיו לנו חלומות? פעם היה לנו טוב. עכשיו לא טוב. הנה יש לי עוד קמט, עוד שערה לבנה. החיים לא משעשעים כל כך, כמו שחשבתי שהם יהיו, כשהייתי בן חמש עשרה. פתאום אין לי מלפנים מרחב לשאוף אליו, ולכן אני שואף אחורה. עכשיו, הזמן שבא הוא האויב, הלוואי שלא יבוא. פתאום מבינים, שהחיים עתידים להסתיים. לא נעים לחשוב על זה, ולכן מתגעגעים למה שהיה - פעם. פעם היה נעים, פעם היה מתוק. אחר כך מגיעים לבית אבות, ושם יושבים עם האלבומים ומחכים למישהו שיהיה מוכן להסתכל בהם. "בוא תשמע, תשמע, אתה יודע מי הייתי פעם? אילו מדליות יש לי. אתה יודע מה עשיתי בחיים?" הם כבר לא רוצים שהזמן יעבור. הם רוצים שהוא יחזור אחורה. כך מתנהל העולם. הצעירים אבודים בעתיד, והזקנים אבודים בעבר. אלו ואלו - עבדי זמן הם. הם נתונים למרותו של אויב אכזרי הרודף אותם, מפתה אותם, מאכזב אותם, ולבסוף - מכלה אותם.

מה אפשר לעשות? האם אפשר שלא לחלום על העתיד? האם אסור לנו לבכות על העבר? האם יש בכלל אפשרות אחרת? קהלת אומר: "אין כל חדש תחת השמש". איך נוצר הזמן? השמש זורחת, השמש שוקעת, עובר יום. ושוב: השמש זורחת, השמש שוקעת ועוד יום עבר. עוד יום, עוד חודש, עוד שנה. התנועה של הכוכבים יוצרת מציאות של זמן, יוצרת ימים, שבועות, חודשים ושנים, וכל זה נקרא "תחת השמש". על זה אומר קהלת: "אין כל חדש תחת השמש". מה אנחנו מחפשים? מה אנחנו רוצים באמת? חיות, התחדשות. כל אחד מאתנו חי, מתפקד, נושם ומרגיש, אבל זה לא מספיק. אנחנו קיימים, אנחנו נמצאים, חיים, אבל אין לנו חיות. מהי חיות? חיות היא התרגשות, שמחה, התפעלות, עיניים נוצצות, ההרגשה שמשהו קורה, משהו חשוב, בעל ערך. ומדוע אין לנו חיות? מפני שהאויב של החיות הוא הזמן. אומר קהלת במקום אחר: "ברבות הימים נשכח הכל". כשעובר זמן - החוויות נשכחות, מתקהות, וככל שאדם מתבגר ומכיר דברים רבים יותר, כך הוא מתרגש פחות, שהרי חסרה לו חוויית החידוש. בפעם הראשונה שילד רואה את הים, בפעם הראשונה שילד אוכל מאכל מסוים, בפעם הראשונה שחווים חוויה – יש לה עצמה, היא מסעירה ומרגשת. אני זוכר את החוויה העצומה שהייתה לבתי בפעם הראשונה שהיא טסה במטוס. כל תנועה של כל דייל, של כל גלגל, הדהימה אותה. איך הדבר הזה ממריא? כזאת חתיכת ברזל טסה בשמים? והנה מלמעלה היא רואה את הכול! נסו לחשוב על פעם ראשונה שחוויתם משהו. אבל פעם ראשונה יש רק פעם אחת. הפעם השנייה כבר שונה ממנה, וודאי שהפעם השלישית והרביעית. בפעם המאה הדבר מאבד את טעמו. הוא משעמם אותנו, הוא אינו מסעיר אותנו וגורם לנו התרגשות, ולכן אנחנו רוצים משהו חדש.

בערך בגיל שמונה, מתחילים להימחק החיוכים. מתחילים להכיר את החיים גם מצדם הקשה. השכם והערב שומעים את ה"גדולים" המתריעים: החיים הם גם עול, החיים הם גם קושי, הם לא מה שאתה חושב, תתבגר ותראה. חלק גדול מתחושת החיות נעלמת כך, אבל אנחנו רוצים להרגיש אותה. מה אנחנו עושים? איך פותרים את הבעיה? מחפשים. בני האדם הם ציידים נואשים של חיות: 'את האוכל הזה אני מכיר, אבל במסעדה אינדונזית עדיין לא הייתי', 'את הסרט הזה עדיין לא ראיתי', 'את המוסיקה הזאת עדיין לא שמעתי', 'בהודו עוד לא טיילתי. שם רואים דברים שלא רואים במקום אחר'. אנחנו רודפים אחר ריגושים חדשים: מחליפים את הנוף, מחליפים את האוכל, מחליפים עבודה. מחליפים, מחליפים. מה קרה? זה משעמם אותי, אני כבר מכיר את זה. אבל זה לא מספק את החיות המבוקשת, כשם שאומר קהלת: "אין כל חדש תחת השמש". תחת השמש, תחת המערכת של הזמן, יש חוק שאומר: כאן לא תמצא התחדשות. למה? כי כאן, בעולם הזה, הדברים חוזרים על עצמם.

רבי ישראל בעל שם טוב גילה לנו עיקרון, שאם לא נדע לפרש אותו נכון, הוא יכול להישמע לנו אכזרי מאוד: "תענוג תמידי אינו תענוג". כאשר אדם מתענג על משהו בעולם הזה, ברגע שהוא ממשיך להתענג עליו, הוא כבר פחות מענג. האדם מתרגל לזה, זה משעמם אותו, ואז הוא מחפש תענוג חדש. זהו הבסיס לתרבות האמריקנית - תרבות אין-סופית של התרגשות וירטואלית, לא אמתית, חיצונית. אין בעיה להפיק אין-סוף סרטים, פעלולים חדשים. אתה תתרגש יותר, אתה תפחד יותר, תהייה נסער יותר, אבל מה גורם לך להתרגשות ולסערה? משהו שלא היה ולא נברא! יש מקצוע ששמו 'הנדסת רגשות'. אתה רוצה להרגיש? אין בעיה. אנחנו נהנדס לך את הרגשות. קצת צבע, קצת מוזיקה קצת דם, קצת מתח, ואנחנו ניתן לך להרגיש. מה אתה רוצה להרגיש? קנאה? שנאה? אהבה? אין בעיה, אנחנו נפנה אותך לסרט המתאים וכבר תרגיש את זה. אבל זה לא באמת אני. זה לא באמת עובר עלי. הכול רק פיקציה. זהו רק פתרון מלאכותי להתחדשות. כי מה מראים לי בכל "התרבות" הזאת? גרסאות שונות של "אין כל חדש תחת השמש".

האם יש פתרון למצב זה? האם אפשר שלא להיות 'עבדי זמן' שהם 'עבדי עבדים'? התשובה נמצאת בהמשך שירו של רבי יהודה הלוי: "עבד ה' הוא לבדו חופשי". מה נקרא 'עבד ה''? כדי להגדיר 'עבד ה'', עלינו להגדיר 'ה'', אבל את ה' אי אפשר להגדיר. אין לו צורה, אין לו דמות, אין לו גוף, הוא אינו נתון לשליטה של הזמן והמקום. הוא מעל הזמן ומעל המקום.
"אין כל חדש תחת השמש", ועל כן "עבדי הזמן עבדי עבדים הם", אבל בדברי קהלת יש גם בשורה: מעל השמש - יש חדש. בתוך החוקים של הזמן והמקום שאנחנו מכירים אי אפשר לחוות חיות והתחדשות. "תענוג תמידי אינו תענוג", ולכן הפתרון אינו נמצא במערכת הרגילה, מתחת לשמש. אלא בעולם של ה', מעל השמש, מעל המקום והזמן. זהו הסבר דבריו של רבי יהודה הלוי "עבד ה' הוא לבדו חופשי" - מי שהוא למעלה מהמקום והזמן, אינו נתון לתהפוכות של המקום והזמן. הוא הוא מקור התענוג והחיות הגדול ביותר שיכול להימצא, ומי שעובד אותו, מי שמתחבר אליו, יוכל לחוות את התענוג הזה, גם אם הוא ישב לבדו בחדר ריק. גם אם תהיה צעיר ולא יהיה לך על מה לחלום וגם אם תהייה זקן והעבר שלך נגמר, תוכל להתחבר למשהו שהוא מעבר לחוקי הטבע.

האם אפשרי שאחרי עשרים שנות נישואים, יסתכל האדם על אשתו כאילו הוא רואה אותה בפעם הראשונה? האם אפשרי שהוא יסתכל על ילדיו כאילו הוא רואה אותם בפעם ראשונה? האם אפשרי שהוא יסתכל על העבודה שלו כך, על הבית שלו? על הנוף שהוא רואה מהחלון? על פי חוקי הטבע, זה לא אפשרי, כי "אין חדש תחת השמש". הכול מוכר, הכול ישן, הכול משעמם, מפני שאנו רואים את החיצוניות של הדברים. אילו יכולנו לראות את הפנימיות של הדברים, היינו מוצאים את ההתחדשות. באותו בן זוג היינו רואים כל יום רובד חדש, עומק נוסף, אדם חדש.
פעם, כשהיינו באוקראינה, ירד שלג. מאות קילומטרים של שלג, בגובה של כמה מטרים. אין-סוף של שלג. בכל חופן שלג יש אלפי פתיתי שלג. וכל פתית של שלג יש לו צורה מדהימה אחרת לגמרי. במבט שטחי, לא רואים את ההבדל שבין פתיתי השלג, אבל מי שמסתכל פנימה, יכול להבחין ברב-גוניות המדהימה. ואלו רק פתיתי שלג, שנמסים תוך שניות. כל פרט בבריאה ייחודי, ועל אחת כמה וכמה האדם. אין אדם שחוזר על עצמו. כל אחד מאתנו הוא ייחודי, חד פעמי, וכל רגע בחיים של כל אחד מאתנו, אף הוא מיוחד וחד פעמי. כמו פתית שלג מקסים, שלעולם לא יחזור על עצמו.

בעולם החיצוני, בעולם שתחת השמש, הכול אותו הדבר, כל הזמן. אף אחד מאתנו אינו מיוחד באמת. כולנו רק מספרים, מספרי תעודת זהות, מספרים אישיים בצבא, מספרים של עובדי חברה. סתם חיילים, פועלים אנונימיים, חסרי משמעות וייחוד. אבק חולף לרגע במרחבי הקוסמוס. אבל זה רק מפני שלא מכירים את המלך. מי שמכיר את המלך, יודע שהמלך של העולם אינו מפסיק לחדש. הזוהר הקדוש אומר, שבכל רגע ורגע "מתלבש" הקדוש ברוך הוא בצורה אחרת.
וכשם שהוא צייר גדול בטבע, הוא צייר גדול גם בנפש. הוא נתן לנו רק את המכחול ואת הבד לצייר את הציור, והוא מבקש מאתנו: כשם שאני מצייר את כל השקיעות והזריחות ואת כל פתיתי השלג וכל אין-סוף הדברים שאפילו אינך יודע עליהם, כמו שאני מתלבש בכל רגע בלבוש חדש, גם אתה יכול להתלבש, גם אתה יכול להתחדש, אבל עליך להשתמש במפתחות המתאימים. לך לתורה, שהיא מעל השמש, היה עבד הבורא, שהוא מעל השמש, וכך תתחדש תמיד. "עבד ה' הוא לבדו חופשי".