אני לומדת בנושאי עיצוב אופנה והאווירה קשה לי, מה לעשות?

מה שלומך?

ת'אמת, יש לי קצת בעיה עם השאלה שלך כי אנחנו בדרך כלל עונים על שאלות
ופחות על תשובות וכשאת כותבת בשאלה שלך:
איך אני גומרת את השנה בכל זאת?
את בעצם כתבת לי: תראה, אין מצב שאני מפסיקה עכשיו את הלימודים כי השקעתי
בזה כבר טו מאצ', אז פשוט תעטוף לי את ההחלטה הזו בחותמת של הבד"צ ותתן
לי קצת כלים ותתפלל כמובן, שהניסוי באמת יצליח.
אז מלבד העובדה שהשאלה שלך מראה שהחושים שלך,או יותר נכון הלב של הנשמה
שלך עדיין פועם ונושם בואי נפתח כמה דברים מחדש:
נכון, לי זה מאוד קל וסבבה לבוא ולהגיד לך שלפי מה שכתבת, את בכלל צריכה
לעוף מהמקום הזה ועדיף שניה אחת קודם כי לא אני השקעתי כמוך ימבה כסף ולא החיים
שלי הולכים להשתנות בגלל המהלך הזה אבל מה לעשות שבתור החלטה נכונה
שהייתי רוצה שגם אנשים מבחוץ יגידו לי (וזה בעצם מה שטוב באנשים מבחוץ,שהם
לא נגועים בדבר) במקרה הפוך,אני אומר לך באמת מכל הלב שאם את יכולה לקום
ולעוף משם...תעופי.
יש מקומות שהייתי מתנסח יותר בעדינות וכותב לך: תשאירי מכתב תודה ותלכי.
יש מקומות שהייתי כותב,עזבי את המכתב,פשוט תלכי!
ויש מקומות כמו שהמקום הזה נשמע שאת פשוט צריכה וסליחה על האסוסיאציה
השחורה והמשיחית...להציל את הנשמה שלך.
למה?
כי כל סריטה כזו שאת שומעת,של ניבול פה, כל הדיבורים האלו של הכפירה לא
הולכים לשום מקום מלבד להיכנס לדם שלך ולהכניס לך הרהורים ומחשבות שישבו
שם בשקט (בינתיים..) עד שיתפוצצו לך בפנים.
אנחנו קוראים לזה: הרעל השקט או בלשון חז"ל ערס של עכנאי.
יותר מזה: גם אם היית אומרת לי שאת שיעור ט' ב'מרכז' וכבר אכלת חוכמולוגים
כאלו לארוחת בוקר,עדיין הייתי ממליץ לך מכל הלב לעוף משם, אלא אם כן
קיבלת את ברכת הדרך מהרב שלך כמו במקרה של שלוחי חב"ד,רק מה,את בכלל לא
חבדניקי"ת...
במידה ותבחרי בכל זאת להישאר,אני באמת לא מאמין שהמייל שלי זה מה שיחסן
אותך אבל אולי אם תזכרי כל בוקר לפני שתירטבי ממבול השטויות היומי שלהם
בסיפור על אותה בת שהתפללה שמונה-עשרה בדביקות בתחנה המרכזית וענתה
לתמיהתו של הרב תהילה:
"תגידי, לא איכפת לך מכל האנשים האלו כאן שמסתכלים עלייך? את לא מתביישת?'
"לא! כי כשאני מדברת עם הקב"ה,שאני מתפללת אליו אני מרגישה שהוא באמת
שומע אותי והוא האחד וכל השאר מבחינתי,כל אחד ואחד מהאנשים שמסתכלים עלי
וחושבים שאני משוגעת,מבחינתי הוא לא יותר מאפס.
ואפס ועוד אפס ועוד אפס שווים, מה לעשות....אפס".
האם ה' שם אותך שם כי יש לך תפקיד?
אז למרות שאנחנו מאמינים בקב"ה ובהשגחה פרטית, אני במקומך לא הייתי חושב
שהשליחות שלך היא להיות במקום הזה וזה מה שיעשה קידוש ה' בעולם.
גם כי לפי המייל שלך לא נראה שיש לך את כל הכלים הדרושים לכך וגם כי
האנשים האלו לא מחפשים ת'אמת אלא הם יותר בקטע של להעביר את החיים שלהם
בסבבה ולא, להתחיל ולשמוע מה הדתייה חושבת, זה לא בדיוק סבבה למרות שבטח
מאוד עושה להם את זה לנגח אותך בחזרה.
אז שוב,במידה ותבחרי להישאר עדיף לך בהחלט לא להיגרר איתם למלחמות.
חוצמזה ולא שאני מבין גדול אבל נדמה לי ששמעתי ברדיו קול-חי על משהו
בסגנון רק לדתיות אז...למה לעשות את החיים קשים.

רק טוב, בשורות טובות
אבינועם
avinoam811@gmail.com