שאלה
שלום!
קוראיים לי רעות,האמת היא שאני לא יודעת מאיפה להתחיל-אני מקווה שזה ייהיה מובן.
יש לי המון שאלות לא פתורות וקשה לי להמשיך ככה.אני לא יודעת מי אני.. שנה שעברה הכל היה נראה לי כ"כ פשוט וכ"כ מובן מאליו-כל דבר.. ואני כן מרגישה שכן נתתי מעצמי והתנדבתי ובאמת נהנתי,היו לי את החברות שרציתי והרגשתי בטוחה, אהבתי את המשפחה, הרגשתי שהייתי אני,עשיתי מה שבאמת רציתי, ותמיד הכל היה בשמחה,וגם אם היה קשה, ועברו עלינו שעות קשות בגלל הטרור הנוראי-התגברתי יחד עם כולם.
ופתאום השנה יש לי כ"כ הרבה דברים שלא מובנים מאליו. קשה לי ללמוד(במיוחד כי גם לא השקעתי בזה שנה שעברה) שאני מרגישה שאין לזה כל סיבה, אני מרגישה שזה אגואיסטי ללמוד, פתאום אני מרגישה שכל אחת חושבת על עצמה, אני מרגישה פתאום לבד.. אני מרגישה שאני רוצה להתחזק ואני מפחדת שזה מהר מידי,אני לא יודעת אם אני רוצה את כל הקטע הזה של בנים-בנות, פתאום אני מרגישה שאני לא יודעת מי החברות שלי,אני נכנסת לכל מיני מחשבות,ואין לי כח לחיות.
באמת חשוב לי לתת כמה שיותר ולהיות בן אדם טוב אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה להיות הבן אדם הטוב שניסיתי בכל מקרה להיות שנה שעברה, אני מרגישה חסרת ביטחון, אני לא מעריכה את עצמי בגרוש, פתאום יש לי כל כך הרבה בעיות, אני מרגישה שאני בן אדם רע ואני כל הזמן עצובה, ואפילו שכשאני מנסה להיות שמחה אני מרגישה שזו לא שמחה אמיתית, חשוב לי כל הזמן לעשות ולעשות כמה שאפשר, ועכשיו זה כל כך קשה לי, אני רוצה להיות מעורבת ולנסוע לאן שאפשר, שנה שעברה זה כל כך הלך לי והשנה אני פשוט לא מצליחה, פתאום אני נהיית שקטה ואני כל הזמן חושבת וחושבת..
אני מרגישה שאני צריכה להתחזק ואני לא יודעת בדיוק איך, אולי זה מהר מידי..
אני מרגישה ש"אני" זה לא "אני" .
אין לי כח לכלום..
הכל קשה לי ואני כל הזמן בדיכאון...
אולי אני צריכה לעבור בית ספר, אני מרגישה שאני משתנה ואני לא יודעת איך לעצור את זה
כל הזמן אני חושבת ועוברות לי שאלות בלי תשובות שרק מנמיכות אותי...
עוד מעט אני נכנסת רשמית להדרכה שתמיד רציתי ואני צריכה לתת להם דוגמא, אני מפחדת שייקרה איזה משהו לא טוב... אני לא יודעת אם מתאים למישהי כמוני להיות מדריכה ועוד של מעפילים?
כל כך אהבתי את החיים שלי שנה שעברה, השתדלתי תמיד לחייך ולשמוח ולשמח ולתת ולהתנדב כמה שאפשר, הכל הסתדר-אני לא י
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
לפי השאלה אני רואה שיש לך עוצמה רוחנית מאוד גדולה.
ראי מה משמעות של שעת חיים--אמרו רבותינו טובה שעה אחת של מעשים טובים בעולם הזה מ כ ל חיי העולם הבא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
את צריכה להמשיך הלאה ,ובשום פנים ואופן לא להשבר !!
להמשיך הלאה הכוונה "לעבוד קשה "
דעי לך כי אין אדם שהוא מושלם. תמיד יש לאדם עליות וירידות בחייו וכמו שאמר מלך ישראל :
אל תשמחי אוייבתי לי כי נפלתי
קמתי,
כי אשב בחושך,
השם אורלי .
ואם יש לך שאלות לא פתורות ת ש א ל י !!!
צריך ומותר וחובה לשאול שאלות!!!!.
דעי לך כי החיים הם כמו האופניים :
כשקשה בחיים סימן שאת נמצאת בעליה.
כשקל בחיים סימן שאת נמצאת בירידה.
ואם את תעמדי במקום ..... .
להתקרב להשם ולהרגיש אור בנפש זה דבר גדול .
דבר כזה גדול מתחיל מדבר קטן, קטן שאת צריכה לקבל על עצמך ולהתמיד בו.
אני חושב שכדאי לך להתייעץ עם אדם שאת מעריכה ושהוא מכיר את אישיותך ואת סביבת חייך.
האם קראת פעם את "אורות התשובה" ?
לא צריך לפחד מלקרוא את הספר . זהו ספר נפלא.
כן .החיים כמו באופניים.
כשקל לאדם הוא צריך לאתגר את עצמו למטרות יותר גבוהות וקשות ולשאוף להגיע אילהם.
זה לא קשור לשמחה,
תמיד צריך לשמוח אפילו כשקשה וכ"ש כשקל.
אמר החכם האדם:
"אדם לעמל יולד "
צריך להיות המצב של עליה מתמדת אפילו שזה קשה !!
כי מי שקל לו בחיים אין לו אתגרים להשיג ומטרות לכבוש ואז זה הסיבה שגורמת לאדם להגיע למצבי יאוש קשים !!
תגדי, מה יקרה אם נרחם על התינוקות שלנו ולא ניתן להם לזחול ?
שישכבו על הגב או הבטן כל היום ,לא מסכנים!?
אל תיהי כמו חוף שנחל עזבו עם לב שבור...
כמו בשיר של נתן יונתן:
חופים הם לפעמים געגועים לנחל שאהב.
יש במקומות שלנו נחלי אכזב,
ראיתי פעם חוף
שעזבו הנחל ושכחו
והוא נשאר עם לב שבור של אבנים וחול.
גם האדם יכול
שישאר נטוש ובלי כחות
כמו החוף.
אף הצדפים
כמו שחפים או כחופיפם,
גם הצדפים הם לפעמים געגועים
לבית שיהיה,
ורק הים
שר שמה את שיריו.
כך בין צדפי לבו של האדם שרים לו נעוריו.
עוזיאל