אני לא יודעת מה לעשות עם ההורים שלי..

שלום וברכה

אפילו שכתבת מעט מאוד מילים על המצב בו את נמצאת – אפשר לקרוא את הכאב והתסכול על מה שקורה בבית.
בדרך כלל, כשאנו נתקלים במציאות כזו אנו בוחנים את האפשרות ללכת בשני כיוונים:
כיוון אחד הוא הניסיון לשנות את המצב. אם יש באפשרותך לדבר עם ההורים על כך – לא על מה שהם עושים אחד לשני, אלא על מה שהם עושים לך ולתחושותייך בבית – זה הדבר הנכון לעשות, בזהירות ובעדינות. בדרך כלל זה בלתי אפשרי, אולם אם את חשה שאת יכולה להיות אתם או אם אחד מהם בפתיחות מסוימת, ולהציג את הקושי שלך מול המצב – זה מצוין.
אם לא, הולכים בכיוון השני. הכיוון השני הוא התייחסות למצב הזה כאל אתגר שלך, ובעיקר כאל בית ספר לחיים. את יכולה להכריע כי את מתייחסת למצב הזה כאל שיעור, המכוון אלייך, ובו את לומדת איך לא לחיות, ומה את לא תעשי כשתבני את ביתך. כך החיים עצמם הופכים לסוג מסוים של ייעוד, ואת עושה "תיקון" למציאות – לא מקבלת אותה כפי שהיא, ואף שאת לא מסוגלת עתה לשנות אותה, את מנסה להוציא ממנה את הטוב שיש בה.
גם לגבי החברות, הן לומדות די מהר כי יש להבחין בין מה שמתחולל אצלך בבית בין ההורים ובין העולם שלך. לא את זו שצריכה לחוש לא נעים, כי אם מי שיוצר את המציאות הזו.

כל טוב והרבה שמחה