אני חייבת חיזוק (מומלץ)

... יקרה שלום לך,
צירפתי את שתי השאלות שלך ביחד כי אני חושבת שהן מבטאות את אותו רעיון.
אני שבה וקוראת שוב ושוב את המכתב שלך עם דמעות בעיניים. כאב לי מאוד לקרוא על המצב שבו את נמצאת, עצוב לי לקרוא על ההרגשה שלך בעקבות המצב הזה, על הקושי, ההרגשה הרעה והיאוש.

אבל את יודעת מה? מצאתי שתי נקודות אור. קטנות, אבל משמעותיות מאוד.
כתבת –["אני רוצה להתחזק אבל אני לא יודעת איך"]. יש בך רצון להתחזק, את רוצה לצאת מהמצב הלא נעים שאליו הגעת. הרצון הזה הוא הבסיס להכל. "אין דבר העומד בפני הרצון". את רוצה, ובע"ה עם השתדלות מצידך גם תצליחי.
כתבת עוד משהו חשוב ששימח אותי מאוד- ["אני יודעת שמה שאני עכשיו זה לא אני העצמי שלי"]. כל עבירה שאנחנו עושים היא לא האני העצמי שלנו, אבל לא תמיד יש לנו יכולת לזהות את זה ולעמוד מול המציאות בכנות כזו. לך, ברוך ה´, יש יכולת וגם אומץ (!) להגיד- זה לא אני!
אני מאמינה שבעזרת כוח רצון חזק, האומץ שבך, הרצון להגיע לאמת ועבודה עקבית תצליחי להתחזק ולחזור למה שהיית קודם ואף מעבר לכך.

העלית מספר נקודות בהן את מרגישה ירידה רוחנית- דיבור, שמירת נגיעה וצניעות.
הבנתי ממכתבך, וכך גם ציינת, שעיקר ההשפעה הרעה שלך היא מהסביבה. מה"הליכות" עם החברות, מהחבר שיש לך, מהסביבה שבה את גרה.

אני חושבת שבתור צעד ראשון, והכרחי, חשוב מאוד שתתנתקי ותתרחקי מהמקומות הלא טובים שהגעת אליהם ומהסביבה שמשפיעה עליך לרעה.
זה כמו אדם שנכווה מאש. כדי להצליח לרפא את הכוויה, הוא חייב להתרחק מהאש. אם הוא ימשיך לעמוד לידה, ברור שמצבו לא יוטב, אלא רק יוחמר...
את חייבת להתרחק מה"אש", מהסביבה שמשפיעה עליך לרעה. לפני שאת אפילו מנסה להתחזק יותר ולהוסיף טוב. "סור מרע" ורק אז- "עשה טוב".

אם את מרגישה שה"הליכות" עם החברות מדרדרות אותך וגורמות לך להתרגל לקלל, תפסיקי להיפגש איתן במסגרת ההליכות האלו. שמחתי לקרוא שאת משתדלת לא לפגוש אותן הרבה, זה מצויין. חשוב שתתמידי בכך ולא תתפתי לחזור ולהיפגש איתן.
אם יש לך חבר ואת לא שומרת נגיעה, את צריכה להיפרד מהחבר שלך כדי להצליח להתחזק בנושא הזה.
אם את הולכת בלבוש לא צנוע מספיק, כדאי מאוד שתתרחקי מהסביבה שמשפיעה עליך ללכת כך.

זה קשה. קשה מאוד. קשה לעקור את החטא מתוך הנפש. אבל אחרי שבועיים- שלושה של ריחוק, תרגישי פתאום איך הנפש הטהורה שלך דוחה לבד את כל הדברים הלא טובים שעשית, תרגישי פתאום שאת אפילו לא רוצה להתקרב לזה שוב.

בטח את שואלת את עצמך- איך מתרחקים פתאום? איך מנתקים מגע עם חברות או עם חבר?
את כותבת שחברותיך שמו לב בעצמן שהשתנית. אז אני מניחה שהן גם יבינו למה את מבקשת להתרחק מהן.
כך גם עם החבר שלך. כדאי שתסבירי לו שאת מרגישה שהגעתם למקומות שלא רצית להגיע, שאת רוצה לחזור למה שהיית, שאת לא מסוגלת להתחזק ולהתקרב לקב"ה כשאת עוד אוחזת בקשר כזה, שמפיל אותך וגורם לך להרגיש כל כך לא טוב עם עצמך, שלטובת שניכם אתם צריכים לנתק עכשיו את הקשר.
אני מקווה מאוד שהוא יבין אותך, ואם לא, זה רק יבהיר לך יותר שהוא באמת לא רוצה בטובתך, אלא בטובתו בלבד.
גם את האינטרנט חשוב שתעזבי. אולי אפילו כדאי שלא תגלשי בו למשך כמה שבועות (גם לא לאתרים ´מותרים´) כדי שלא תרגישי פיתוי לחזור למקומות שגורמים לך ליפול.

כדי להצליח לחזור ל´חיים הקודמים´ שלך, כדאי שתמצאי תחומים שבהם את מתעניינת ותתעסקי בהם למשך התקופה הקרובה.
תשקיעי בפיתוח כישרונותיך ובעיסוק בתחביבים כמו- ציור, נגינה, אירובי, שירה וכד´,
אולי כדאי גם שתמצאי מקומות להתנדב בהם- בתי חולים, בתי אבות, ארגוני חסד וכד´,
תשקיעי בלימודים,
תעשי הכל כדי לא להיגרר שוב לסביבה שגורמת לך להתדרדר.
במקביל, נסי ליצור קשר עם בנות מתאימות יותר, בנות שבחברתן תרגישי שאת חוזרת ל"אני העצמי" שלך, בנות שיעזרו לך להתחזק ולחזור לעצמך.

יכול להיות שזה נראה לך קיצוני מידי, להתנתק מהכל, לעזוב פתאום את כל מה שהתרגלת אליו. אבל לעניות דעתי, זו הדרך הטובה ביותר שתוציא אותך מהבוץ. לפעמים צריך "בום" אחד, ניתוק פתאומי ומוחלט, כדי להצליח באמת לעזוב הכל. זה יהיה קשה, אבל רק כך זה יצליח בע"ה.

מתוקה,
את עכשיו אולי מרגישה לבד. לבד לגמרי. בלי החברות, בלי הצחוקים, בלי החבר ובלי האינטרנט. שתדעי לך שאת לא לבד, את הכי הכי ביחד.
[ביחד עם הקב"ה.]

הקב"ה כל כך חיכה לך עד עכשיו, שתרצי לחזור אליו, שתעזבי את כל הדברים שהורידו אותך, שתושיטי אליו ידיים ותבקשי ממנו עזרה. והנה, עזבת את הכל, הורדת את כל הקליפות שעטפו אותך ולא נתנו לך להתעלות.
עכשיו את מולו, מושיטה אליו ידיים מבקשות, מתחרטת על כל העבר, מוכנה לעזוב את כל הדברים הלא טובים שאחזת בהם קודם.
והוא, רבונו של עולם, האבא שאוהב אותך כל כך, מחבק אותך בחום, נותן לך תקווה ועידוד, שמתוך היאוש והכאב תגיעי למדרגה הרבה יותר גבוהה ממה שהיית קודם לכן.

דווקא עכשיו, כשנראה לך שהוא כל כך רחוק ואולי גם לא שומע, דווקא עכשיו הוא כל כך קרוב אליך.

משל לילד קטן שעשה משהו לא טוב, הוא הולך ומסתגר בין הקיר למיטה, עצוב ומצטער. אמא שלו באה אליו, רוכנת מעליו כל כך קרוב, והוא מרגיש כל כך רחוק ממנה...
גם אנחנו כך. ילדים של הקב"ה.
חטאת, עשית הרע בעיני ה´, את עצובה ומצטערת עכשיו, את מתחרטת כל הלב. והקב"ה- הוא כל כך קרוב אליך, מסוכך עליך, אוהב אותך למרות הכל ואולי דווקא [בגלל] הכל.

זו ההזדמנות שלך לשוב בתשובה שלמה.
תשובה כוללת ארבעה שלבים- חרטה, וידוי, עזיבת החטא וקבלה לעתיד.
זו ההזדמנות שלך להתחרט על כל מה שעשית,
להתוודות על כך בפה ולבקש מהקב"ה שיסלח לך,
לעזוב את כל המעשים הלא טובים- להשתדל להפסיק לקלל, להקפיד יותר על צניעות הלבוש, להתרחק מכל מי שמשפיע עליך לרעה,
לקבל על עצמך שבלי נדר את מתחילה הכל מחדש וחוזרת להיות חדשה וטהורה יותר.

והקב"ה מקשיב, מקשיב לרצון הפנימי שלך, למה שהלב שלך אומר שם עמוק בפנים, והוא שומע את האמת שבך, והוא גם יעזור לך לשוב אליו.
תזכרי שהוא אבא שלך, שמחכה לך בזרועות פתוחות- לא משנה מה עשית. אם תרצי לחזור אליו, הוא שם, מחכה.

כתבת שאת ממש על סף יאוש. אני רוצה להוציא אותך מהר משם, לפני שתשקעי ביאוש ח"ו.
היאוש הוא אחד הכלים הכי מתוחכמים של היצר הרע. היצר הרע משתמש בו כדי להפיל אותך ולגרום לך לשקוע עוד ועוד בביצה של עצמך. הוא גורם לך לחשוב- מה, אני? יש לי עוד סיכוי בכלל? אחרי כל מה שעשיתי? אני עוד מסוגלת לחזור לעצמי?
הוא יושב לך ליד האוזן ולוחש לך מילות יאוש שגורמות לך ממש להתפורר מבפנים- אין סיכוי, תעזבי את זה, זה קרב אבוד מראש...

אל תקשיבי לו! הוא טועה, זה לא נכון. תקשיבי ליצר הטוב, שנמצא עמוק בתוך נשמתך, מתחת לכל הקליפות, הוא דופק לו שם, על הלב שלך ואומר לך- ענת, שערי תשובה לא ננעלו! אבא שלך מחכה לך שתשובי אליו, אבא שלך מאמין בך, את הרי הבת שלו, בת של מלך.
זה הזמן לאסוף את כל כוח הרצון, כל ההשתוקקות לקב"ה, כל האומץ והשאיפה לאמת ולשוב אל רבונו של עולם.

כתבת גם שאת רוצה שהקב"ה לא יתן לך משימות קשות מידי. אני כל כך מבינה את המשפט הזה... גם לי יש מקרים שבהם אני אומרת לקב"ה- די, זה לא בשבילי, זה ´גדול עלי´, אני לא מסוגלת לעמוד בניסיון כזה. ודווקא מתוך המקרים האלו, הקשים, מופיעה לי קרן אור באפילה, הבנה פתאומית, הארה כזו שמראה לי שבעצם המשימה הזו נשלחה בשבילי, והיא מתאימה בדיוק לי, כפי שרק מי שברא אותי יכול להתאים.
תהיי בטוחה במיליון אחוז שהניסיון הזה הוא שלך, כי [רק לך יש את הכוחות והיכולת להתמודד איתו].

משל למוכר קנקנים שרוצה להראות לאנשים שהסחורה שלו חזקה. הוא מקיש דווקא על הקנקנים החזקים, שהוא יודע שהם לא ישברו. כך גם הקב"ה מנסה דווקא את האנשים החזקים שהוא יודע שהם יעמדו בניסיון.

הקב"ה כביכול אומר- תראו את ענת, תראו את הבת שלי, איזה ניסיונות קשים אני מביא עליה, ואיך היא עומדת בהם בגבורה.
הקב"ה בחר בך, דווקא בך בשביל הניסיון הקשה הזה. זה אומר שיש לך כוחות עצומים וגדולים כל כך. הקב"ה לא שולח ניסיונות לאנשים חלשים. הוא שולח אותם רק לאלו שהוא יודע שיעמדו בהם, רק לחזקים ביותר.
יש לך את הכוחות לעמוד בניסיונות האלו, יש לך כוחות לצאת מהמצב שבו את נמצאת. יכול להיות שהכוחות האלו קצת נסתרים, יכול להיות שאת אפילו לא מודעת אליהם. אבל אם תחפשי טוב ותתבונני לעומק, אני בטוחה שתמצאי בך את כל הכוח הדרוש כדי להצליח להתמודד.

יקירתי,
אני מרגישה שכתבתי די. יש עוד המון מה להרחיב, אבל אני חושבת שטוב שאעצור בנקודה הזו. תחשבי על הדברים שכתבתי, תעכלי ותפנימי.
אני ממש מבקשת שתרגישי הכי בנוח ליצור איתי קשר דרך המייל שלי (שכתוב למטה). אשמח לשמוע איך את מרגישה עם הדברים שכתבתי, ובע"ה גם להצליח לבנות איתך ביחד "תוכנית פעולה" כדי להתרומם והתחזק.

אני מאחלת לך שתצליחי לגלות בתוכך את קול ה´ שקורא אליך,
בהצלחה רבה.
אני כאן בשבילך, מאמינה בך ושולחת לך הרבה הרבה כוח.
עדי.
adi_sh@shoresh.org.il

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: [1599-5000-54]. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!