שאל את הרב

אני חושש לעולם הבא

חדשות כיפה צוות ישיבת פתח תקוה 28/03/07 22:15 ט בניסן התשסז

שאלה

איך אפשר לא לחשוש למעמד שלנו בעולם הבא

אם יש כל כך הרבה דברים שצריך לדעת

למשל, בין אדם לחבירו, אין בן אדם בעולם שלא נכשל בזאת

וזה חמור ביותר, וגם גזל

יש לי דברים שאני עוד לא סגור עליהם בקשר לגזל שאני חייב להחזיר ומרגיש מאוד רע אם התשובה שלי, ולא יכול להתקדם בעבודת ה'

כל פעם שעולה על דעתי מחשבה שאני מתקדם, תמיד נכנס היצר הרע ואומר "לא! אתה עוד לא החזרת את הגזל, וביקשת סליחה ופייסת אנשים, מידת הדין עומדת מקטרגת עלייך, ואין ביכולתך לעשות תשובה שלמה"

ואני רק מתבאס מהמחשבה שעליי ליצור קשר אם אותם אנשים שקראתי להם חברים שלי בחברה החילונית

הם לא בדיוק צדיקים, זה לא אשמתם הם תינוקות שנשבו וה' ירחם מה לימדו אותנו החילונים בבתי הספר

יש בי רצון עמוק להתחבר למצוות, ולהתקדם ולהתעלות בעבודת ה' אבל תמיד יש לי את היצר הזה הוא לא עוזב אותי לרגע, תמיד שאני מגיע לנקודה של שמחה

שאני בפנים בתוכי רוצה להתפרץ ופשוט לשמוח מרוב זה שה' יתברך ריחם עליי וקירב אותי לדת ואל רבי נחמן מברסלב

אבל אף פעם היצר לא נותן לי לשמוח ומכניס אותי לבלבלות ואומר לי, "אתה יודע שאתה לא יכול להתעלות ולשמוח, הרי יש דברים שעלייך להתמודד איתם, כגון גזל ולשון הרע שדיברת והלבנת פנים," ולפיכך אני תמיד חושב על המנוחה בעולם הבא, מה יהיה איתי אם לא ביטלתי את הדברים האלה, ויש כל כך הרבה לבטל .. דברים שאפילו אני לא יודע, בפרטי פרטים שאני אפילו לא זוכר, בשמיים מקפידים על כל דבר ודבר, שזה מתסכל אותי, איך אני יבקש סליחה מאנשים שאני בקושי מכיר?! איך אני יחזיר גזל למישהו שאף פעם לא פגשתי? איך אני אבקש סליחה כשפעם אחת מעדתי והלבנתי פנים של מישהו, והמישהו הזה שונא אותי שנאת מוות?! איך אני יעשה את כל הדברים הללו ?!?

אני באמת לא בנאדם שמוגדר כרשע לדעתי אני סך הכל חיפשתי כל החיים להתגונן ולכן אם אמרתי משהו או עשיתי משהו זה הכל נפל עליי מלחץ חברתי

כמובן שבידי מוטלת גם כן אחריות, אין ברירה

אבל אני עשיתי תשובה, ועכשיו נדרש ממני את הבלתי אפשרי

תשובה

שלום,

אינך צריך לפחד. הקב"ה מלא רחמים ומרבה לסלוח נתן לנו את מתנת התשובה. בלעדיה אכן חיינו לא היו חיים, ולא היתה לנו תקומה. עתה, משיש לנו את התשובה עליך להתמלא עידוד וכוחות כדי לשוב בתשובה שלימה.

ואף על פי שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ד):
"עשרים וארבעה דברים מעכבין את התשובה. ...ומהן חמישה דברים העושה אותן אי אפשר לו שישוב תשובה גמורה לפי שהן עוונות שבין אדם לחבירו ואינו יודע חבירו שחטא לו כדי שיחזיר לו או ישאל ממנו למחול לו"

כבר אמר לנו מרן הרב קוק, מרא דתשובה, באורות התשובה (פרק יד):
ג. כשבאים לשוב בתשובה צריכים לדעת שאין שום מניעה בדבר. אפילו אותם כ"ד הדברים המעכבים את התשובה, תיכף כשמבקשים ובאים לשוב עליהם שוב אינם מעכבים. ואין לבטל שום נטיה של תשובה, לא קטנה שבקטנות, מפני שפלותה, לומר שאין הרעיון הקטן ראוי לפי מדתו שהאדם משער את עצמו, ולא את הרעיון היותר גדול, לומר שהוא גבוה יותר מערכו. כי הכל עולה ומצטרף ביחד לקומה שלמה ועולם מלא של תשובה, שהוא יקר, גדול וקדום מכל העולמות האחרים.

ד. מה שמוטבעים לפעמים במניעות גדולות, בין בענינים שבין אדם למקום, בין בענינים שבין אדם לחברו, לא יעכב כלל את התשובה הרוחנית. וכיון שמבקשים לשוב אל ד´ שבים. והאדם מתחדש כבריה חדשה. והציצים המעשיים, שצריכים לזירוז גדול לתקנם, יצפה עליהם תמיד לתקנם, ויסגל לעצמו מדת השפלות ביותר כ"ז שלא תקן איזה דבר בפועל, ממה שיש לו לתקן בדרך מעשי, וישתוקק לתקון השלם. וממילא יבא הדבר לידי כך שיעזרהו השי"ת לתקן הכל בפועל. אבל גם כשלא נזדמן לו עדיין התקון, בין מצד מניעות חיצוניות או מצד מניעות פנימיות, שעדיין אין רצונו תקיף כל כך, וההסכמה לדרכי התקונים המעשיים עדיין לא באה לו כהשלמה, מ"מ יאחז בתשובה הרוחנית בכל עז ואומץ, ויהיה תקיף בדעתו, שסוף כל סוף אחוז הוא בתשובה, שהיא ענין יקר מכל מה שבעולם, וירבה בתורה, במדות טובות, בחכמה ובהנהגה ישרה בכל מה דאפשר לו, וישפך שיחו בתפלה לפני קונו להוציא אל הפועל את חלקי התשובה שעדיין לא יצאו אל הפועל, בעבור עצמו ובעבור כלל ישראל ובעד כל העולם כולו ובעד התקון הכללי של השכינה, אור ד´ בעולם, שיהיה בתכלית השלמות, וישתוקק שכל הנשמות תהיינה מתוקנות ונהנות מזיו השכינה, והכל ישבעו טוב ושפעת חיים.


ובפרק יג

ט. אל יבהל אדם מפני המניעות שיש לו על התשובה . ואפילו אם התשובה קשה לו, מפני דברים שבין אדם לחבירו, ואפילו כשהוא יודע בדעתו שאינו יוצא ידי חובתו, ומתוך איזו רפיונות איננו יכול לתקן את הענינים שבינו לבין חבריו,אל יניח בלבבו שום חלישות דעת הגורמת להקטין יקרת ערכה של התשובה. ואין ספק, שמתוך ההשלמה בכל מה שאין לו מניעות יזכהו השי"ת לתקן בכי טוב גם את כל הדברים שיש לו עליהם מניעות גדולות שא"א לו לנצחן.
ט*. יסוד התשובה צריך לעולם להיות מונח על התיקון של להבא. ובתחלה לא ישים כל כך לעיקר מעכב על דבר העבר, כי אם יבא מיד לעסוק בתיקון העבר ימצא מניעות רבות ויהיו דרכי התשובה וקרבת ד' קשים לפניו : אבל בהיותו עסוק באמת לתקן את מעשיו, הדבר מובטח שאז יעזרוהו מן השמים גם כן על תקנת העבר.

ובפרק י (ו):

...אבל בעברות שבין אדם לחברו אי אפשר לנפש להשתלם עד שיתוקנו בפועל, ולפעמים יפגשו מכשולים ומניעות, שאי אפשר להתגבר עליהם, וכל זמן שלא נתקנו הם מונעים את אור הדעת, וממילא הן מעכבות את ההכרה של הצדק הכללי ואת החשק אליו לצאת מהסתרתו. מ"מ ע"י הסכמה חזקה להזהר לפחות להבא מחטא לבני אדם, ולהתאמץ בתקון העבר, כפי אותה המדה של התקימות התשובה במעשה כן יוסיף האור הרוחני לזרוח על הנשמה. עד אשר אומץ הרוח בעצמו ירבה לו דרכים איך להשלים את התשובה המעשית, כדי שיוכל האור הרוחני לחול על הנשמה, הצמאה אליו. בכל מלואו ובכל טובו.

ובפרק ז:

ו. צריכים להעמיק מאד באמונת התשובה ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד ג"כ מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם. ומוכרח הדבר שאחר כל הרהור תשובה יהיה יותר שמח ומרוצה בנפשו ממה שהיה בתחלה. וקל וחומר כשכבר בא ההרהור לידי הסכמה של תשובה, וכשהוא מחובר בתורה וחכמה ויראת שמים, ומכש"כ כשהתכונה של האהבה האלהית פועמת בנפשו. וירצה את עצמו וינחם את נפשו הנהלאה, ויחזקה ככל מיני חזוקים שבעולם, כי דבר ה' הוא "כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם". ואם ימצא בעצמו חטאים שבין אדם לחבירו וכחו חלש מלתקנם, מ"מ אל יתיאש כלל מהתקנה הגדולה של התשובה, כי הרי העוונות שבין אדם למקום ששב עליהם הרי הם נמחלים, וא"כ יש לדון שהחלקים הנשארים שלא תקן עדיין יהיו בטלים ברוב מאחר שכבר נמחלו חלקים רבים מעונותיו ע"י תשובתו. ומ"מ אל יניח ידו מלהזהר הרבה שלא להכשל בשום חטא שבן אדם לחברו, ולתקן כל מה שיוכל מהעבר בדרך חכמה ואומץ רוח מאד, "הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש" : אבל אל יפול לבו עליו על החלקים שלא ספקה ידו לתקנם, כ"א יחזיק במעוז התורה ועבודת ד' בכל לב בשמחה ביראה ובאהבה.


אין מה להוסיף...

חזק ואמץ בדרך התשובה!

ה´ ישיבנו אליו במהרה,

ובאהבתו אותנו יקבל תשובתנו,

חג שמח וכשר

ידידיה

כתבות נוספות