אני חושב שאני מכוער

בס"ד

שלום, אחי! מנשמע?

לא יודע אם זה ינחם אותך, למרות שכל אדם קרוב לעצמו – גם אני מכיר את ההרגשה הזאת ממש מקרוב.

להיות שונה במשהו מאוד בולט, משהו שאי אפשר לשנות ב"קלות" (אם בכלל אפשר), משהו שכל רגע אתה צריך להתחשב בו – "אבל מה אנשים חושבים עלי...".

אתה צודק ב[יותר ממיליון אחוז]!

ובכלל, גם אם איכשהו, בין שורות אלה, נצליח יחד למצוא מענה הולם לשאלה כזאת – סביר ביותר שיתעופפו תגובות בסגנון:

"וואו! כמעט בכיתי"/ "אל תדאג, גבר, אנחנו איתך!"/ "תזכור שהעיקר זה הפנימיות ולא החיצוניות".

בקיצור: הגבות של אנשים טובים שמנסים לנחם – אבל אולי מייאשים יותר (ללא כוונה), ע"י [שמזכירים בעקיפין את השוני] שוב.

ללא כוונה מזכירים לך את הכרבולת שמתנופפת לך בפאר על הראש, זאת שאתה חושב עליה כמעט תמיד.
ורק אתה מרגיש את המערבולת בבטן, את ההתנשמות הכבדה, וכמובן את הצורך הגדול פשוט – [לצרוח]!!!

יכולנו להביא לך איזה סיפור מרומם ומקסים שישנה לך ת´מצב רוח, מה שלא היה מחזיק מעמד להרבה זמן.
וגם יכולנו להגיד לך – "תשמע, יש סיבה ויש מסובב, ואתה לא סתם נולדת כמו שאתה",
דברים נכונים שאתה בטח יודע.

אבל, אלה לא ממש דברים פרקטיים...

אז אתה הולך אל היחיד שיכול לענות לך תשובה – אל הקב"ה.
ואתה לא בא אליו בהתרסה: "זהו! נמאס לי! אני טורק את הטלפון", אלא פשוט שואל [שאלה לגיטימית] לגמרי, ואני מצטט:

"מאיפה לקחת כוח להמשיך?
מה ייתן לי את הכוח לסלוח ולקבל את זה?"

ואתה ממשיך בשיחה – "אם לא הייתי כמו שאני עכשיו, בטח הייתי מצליח יותר [לעשות לך נחת רוח]".
"אז, למען ה´ – למה ה´? בשביל מה? מה זה נותן לך? מה אני יכול לעשות במצבי?"

במצב הזה אנשים אחרים היו כבר מרגישים שהם לא נועדו לכלום, שאין להם מי-יודע-מה אפשרות לעשות משהו בעולם.

אם הם לא נועדו לכלום, והקב"ה לא צריך אותם בכלל – אז חבל על הזמן, באמת אולי כדאי ללכת על הכול, על כל התענוגים שבנאדם יכול להשיג.

אבל לא אתה. ממש לא.

אתה יודע שכל זה לא נכון, אתה כך בגלל משהו, ושואל – "בשביל מה אני נבראתי כך?".
"מה הדבר שבגללו אני חייב להיות כך?".

והשיא: יש לך מחשבה שקופצת – מי אני שאקרא לבריאה של הקב"ה "מכוער"? מה זאת הגאווה הזאת?

מקווה מאוד שתרשה לי לכתוב לך כמה דברים:

א. תחדיר לך עמוק מאוד בראש, שאתה ממש, אבל ממש [לא] בעל גאווה כלשהי!
בנאדם ששואל "בשביל מה?" הוא ממש לא בכיוון של בעל גאווה.

וברשותך, את זה כן ארצה למשול במשל:
אדם שבנו לו בית, ושואל את המהנדס בניין שלו שאלות על [צורת הבנייה] – האם השאלה/השואל גאוותניים?
רצון לשאול, לדעת ולהבין לא מוביל לגאווה.

ב. בבקשה תגיד לי רק [שם וכתובת] של הבנאדם שאמר שאתה "מכוער" או דברים דומים, ואני כבר אסדר איתו כמה עניינים.

לא יודע מי קבע את זה...

וגם אם תענה: "בוא אליי ותקבע בעצמך".

אולי אחשוב כך, אולי לא, אבל דוגרי – מה זה משנה?

אמרת בעצמך, וברשותך, שוב אצטט:
"אדם קרוב אצל [עצמו], רק אני יודע בדיוק מה אני מרגיש".

אז אולי תנסה אתה בעצמך להרגיש יותר טוב?
לשפר ת´מצב ללא תרופת פלא או נוסחת קסם...

רק תגיד ותוכיח לעצמך בפה ובלב:
"[אני לא מכוער]", כל יום ברצף כמה דקות (תתחיל מ5 דקות ואחרי זמן תגדיל ת´כמות זמן).

כי, תכלס: רק אתה קרוב [כלפי עצמך], ואחרים – שיחשבו מה שירצו...

ובמהלך ה5 דקות האלה, תחשוב על הדברים [הטובים והמשמעותיים] שכן עשית, תגיד אותם לעצמך, הם מאפיינים אותך.

99.99% שיש הרבה מעשים כאלה. אל תזלזל בשום מעשה, ואל תשווה את עצמך כלפי אחרים!

זה לא סיפור, לא אידיאל וגם לא תנחומים – זאת דרך עשייה.
הדרך הזאת מאוד ארוכה, מאוד מפותלת, עם הרבה מכשולים ומדרגות, אבל אני יכול לחתום לך - בסופו של דבר אתה תעמוד איתן עם ראש מורם!

יש לך, בדיוק כמו לכל אחד, ייחוד ותפקיד מיוחד בעולם, והקב"ה ממש לא יכול להמשיך בלעדיך (אם היה יכול – לא היית נולד).

אז אם לקב"ה יש "[עסק]" איתך (כלשון הרב וולבה), למה שלא תפרגן קצת לעצמך?

זכור ש[כולם] (ובתוכם גם עבדך הנאמן) מאמינים בך, ובמיוחד הקב"ה!

הערה: כדאי לך ללכת לבעל מקצוע שידבר איתך (1/3 מהעולם הולכים...)

דבר עם הקב"ה ברגעי משבר כאלה ותחלוק איתו ת´כאבים, הוא מאזין וכואב איתך ביחד.

והעיקר הכי גדול - [תרגיש טוב עם עצמך]!

שמחתי לנסות לענות, אשמח לדעת אם עזרתי. ואתה הרבה יותר ממוזמן להמשיך את הקשר באתר או במייל שלי:

דורון

dozkih@gmail.com

פסח כשר ושמח!