אני ואלוהים כבר לא ממש חברים...

שואלת יקרה!

כשקראתי את השאלה שלך עלו בי תחושות מעורבות.
מצד אחד הצטערתי לקרוא את מה שכתבת על כך שאת כבר פחות מאמינה ופחות מקפידה על כל מיני דברים.
מצד שני שמחתי, כי עצם זה שכתבת את הדברים מעיד על כך שאת לא מרוצה מהמצב כפי שהוא, נכון?
אם זה לא היה מזיז לך לא היית כותבת.
אך עצם המכתב, וגם הדברים שכתבת מעידים על כך שאת רוצה להתקדם, שלא טוב לך עם המצב הזה.
ולכן אני אנסה לכתוב לך כמה דברים שעלו בראשי בעקבות הדברים שכתבת בתקווה שהם יעזרו.

הקליטה במח של הירידה,ההבנה שהיא קימת ההרגשה הרעה בריחוק מאלוקים,הם דווקא אלו שמביאים ל"מקפצה" מהמציאות שהיתה לפני.
המצב הוא יותר טוב ממה שאת רואה מסיבה פשוטה.
את רואה במצב חוסר אידאליות. מרגישה שמשהו בו לא טוב,נמצאת עם יד על הדופק שמה לב לירידות הפנימיות ואף מעבר לזה, הם מפריעות לך.
[רק מי שיודע מהי קרבת ה' יודע מהו ריחוק.]
מה מביאה מציאות של קושי בעבודת ה'?מה מטרתה?ובכללי למה בחיים לא תמיד קל?
שתי גרסאות לעינין עם אותה תשובה פחות או יותר רבי נחמן מברסליו בסיפור "אבדת בת המלך"
וגם"ימי אהבה וימי שנאה"(עלי שור-הרב וולבה)
נסיתי לשלבם יחד,אך כל אחד בפני עצמו..
(שלוש נקודות)
1. ימי אהבה כשמם ימים שהאדם מרגיש בכל כולו כי ה'* אוהב אותו ימיםשהמתקתקים בעבודת ה'* ימים שכולם אוהבים.
2. ימי השנאה-סיפרו של רבי נחמן מברסליו בקצור נמרץ על מלך ובתושהמלך שילח את בתו הריחוק והגעגוע שיצר בקרבה בתקופת הריחוק גרמו להבהתחלה לניקור אבל אח"כ הביאו אותה לכיסופים אל אביה,והכיסופים יצרו קשרחזק יותר בניהם.
3. ימי שנאה(הרב וולבה)לא בדיוק כשמם אלו ימים שהאדם מרגיש מחיצותבינו לבין ה'* אבל זה לא ימים של שנאת ה