שאלה
בעה"י
שלום
אני אומרת כבר עכשיו שאני הרוסה ולא יודעת מה עובר עלי.
כבר כמה חודשים אני מסתובבת וחיה בלי משמעות- כולי חושבת על מראה חיצוני, ועם זאת מדברת עם ה'- שאני רוצה לחוש קרבת אלוקים אבל כבר מלא זמן משהו בי כבה (ח"ו, אבל זו ההרגשה).
אני חושבת שזה נגרם בגלל ההתעסקות שלי בדברי השטות וההבל. הבעיה היא שמשם הבעיה התפתחה למישורים שלא כיוונתי אליהם כלל-
פעם, הייתי קרובה להשי"ת- משהו מקסים, קירבה מדהימה. חשוב היה לי לקדש ש"ש, ופתאום אני לא מבינה למה אני צריכה לקדש ש"ש בכלל? מה אכפת לי? ה' יכול לגרום לכך גם ככה! למה אנשים בכלל יוצים מצב כזה ש חילול ה'? ה' יכול היה לא לברוא את העולם בכלל אז מה זה משנה?
פתאום הכל נראה כל כך שטחי. מהזה משנה אם נחזור לארץ או לא? בכלל לכלום אין ערך כבר. אני לא שיך לפרט כ זה בלתי נגמר. כל התשתית שעלי אני אמורה לבנו ולצמוח לא קיימת כבר י אני לא רוא שום טעם לחיים. בדקתי כבר מדוע ברא השי>"אתהעולם ואני ידע שזה היה מרצון להטיב עימנו אבל עדים כל נראה לי סתמי ח"ו.
אנ מרגשהבת רעה מאוד- כ הטוב שהקב"ה משיע בעולם ואני פוית טובה, מעזה לערע על מעיו של רבש"ע. אפשרחשוב י אי בסה"כ.
בקיצור אני עפר ואפר (הא בשבילי אכן נברא העלם?!)
אני צריכה הסבר לכל העולם הזה, ואנ יודעת שלא הכל אנו יכולים לדעת.
סליחה ממש אבל לא יכולתי להמשיך יותר ככה.
תודה רבה
תבורכו מן השמיים
תשובה
שלום וברכה
אני מניח שאת יודעת כי המילה "משבר" בעברית היא גם אסון קשה, אולם גם מיטת היולדת.
"יושבת על המשבר" הוא ביטוי המתאר לידה.
ואולי, אם תתייחסי לעצמך כעת כמי שכואב לה נורא, אולם היא יושבת בחדר הלידה הרוחני שלה, והיא עשויה להוליד מחדש אמונה עמוקה יותר ומשמעותית יותר- יהיה לך הרבה יותר טוב במצב שלך.
מה שהחזיק את האמונה שלך עד כה – היה טוב עד כה.
עכשיו את במקום אחר, ואת צריכה עוצמה אחרת של אמונה.
העיסוק בגוף ובנושאים חיצוניים אינו בהכרח מנוגד לאמונה. הוא יכול להיות חלק בלתי נפרד ממנה, ומגילוי אלוקים שנמצא בכל מקום ובכל מצב. מה שמרחיק אותנו מהאמונה הוא שאלת התודעה הפנימית שלנו.
התודעה הפנימית שלנו מתחילה בראש ובראשונה באמונה בשליחות שיש לנו בחיים האלה. השליחות הזו היא להפוך את העולם למקום טוב יותר. טוב יותר – מתחיל ב"מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך"; טוב יותר מתחיל בתעודת הזהות של אברהם אבינו, שהיא שמירת דרך ד' לעשות צדקה ומשפט; לאחר מכן מטפסים לקומות גבוהות יותר של קשר לקדושה ולטהרה, למצוות וכדו'. בדרך הזו גם מוצאים את הקשר המחודש לא רק בעולם המעשים, אלא גם בעולם הקירבה, והרצון לשאת את שם ד' בעולם.
לאמור: את קרואה למעשה לבנות אמונה אחרת מזו שהייתה קיימת קודם. להבין כי השאלות שיש לנו על ריבונו של עולם הן לא פתירות בתחום הקוגניטיבי, כי אין אנו מסוגלים להכיל את האין-סוף בתוך תודעתנו, אולם הן כן משמעותיות בתחום ההתנהגותי, ובתחום קירבת אלוקים האמונית. משם להתקדם, ולא לוותר.
זה כוחו של עולם התיקון, בניגוד לעולם השבר.
אפשר להמשיך .
כל טוב