שאלה
אני תלמידת שכבת ז' באולפנה דתית ואנחנו כל יום שרים בבוקר את "אני מאמין" והרי איך אני יכולה לשיר את זה הרי אני מאמינה בביאת המשיח ואני מאמינה באלוקים והכל אבל אני לא יכולה להגיד באמונה שלמה כי זה בכלל ובכלל לא נכון אין לי אמונה שלמה בלב אני לא יכולה להאמין במשהו כשאין לי יכולת להוכיחו אלא רק בדברים אני רוצה להאמין ובאמת מכל הלב הדת חשובה לי מאוד ואני מנסה להתקרב אליה כמה שאני יכולה אבל יש לי גם בעיה כי זה ממש כמו כפיה דתית הרי אי אפשר להכריח אדם להאמין במשהו (אני לא אומרת שהכריחו אותי אבל זה משהו שכבר טבוע במוח מגיל קטן הרי מגיל הגן כבר מחנכים אותנו להאמין בקב"ה ובגאולה אבל כשאתה מתבגר טיפה אתה מתחיל באמת להעמיק בנושא ובייחוד אם מדברים איתך כחלק מהשיעורים על אמונה) מה אני יכולה לעשות בבקשה תעזור לי אני רוצה להאמין.
תשובה
ב"ה
שלום לך,
אכן, קשה לנו לדבר על אמונה שלמה שהרי אנו כל הזמן מתקדמים באמונתנו. אמונה שלמה היא דבר ערטילאי, שרק מתי מעט זוכים לו.
לכן, אנו מדברים על השאיפה לאמונה שלמה. על החלום להגיע למצב של אמונה שלמה.
כמו כן, מדובר גם על תחושה פנימית שאני בדרך הנכונה. אני שלם עם הדרך. אני יודע שאני בדרך הנכונה. זה הרבה מאוד.
על זה מתפלל כל אחד. הוא מבקש להגיע לדבקות בדרך.
אכן אמונה וכפיה הם שני דברים סותרים. אבל אמונה איננה הוכחה שיכלית. אמונה היא תחושה של ודאות פנימית, של שלמות בנפש, של הרגשה שאתה שלם גם אם אתה לא יודע להסביר את הדברים בדרך רציונאלית. אני לא יכול להסביר מהיכן נובעת האהבה לאבא ואמא. ברור שהיא לא נובעת מהכרת הטוב. זה קטן מדי. יש משהו מאוד עמוק שכל מילה פוגעת בו.
השתדלי לשאוף, לרצות, לחפוץ, להשתוקק.
להאמין בכוחך ובעז"ה תראי ברכה רבה.
בהצלחה,
שי